אאוג'ן לובינסקו – הבדלי גרסאות

 

==ביוגרפיה==

 

===התחלת פעילותו הפובליציסטית===

 

===לימודי הדוקטורט ופעילותו בתחום הספרות והסוציולוגיה של התרבות===

בשנת [[1904]] נסע ל[[גרמניה]] בכוונה ללמוד [[ארכאולוגיה]], אך בשנת [[1906]] חזר בו ונסע ל[[פריז]] לצורך השלמת לימודי ספרות ב[[סורבון]]. בעת לימודיו בצרפת כתב בעיתונים שונים מאמרי בוקרת ספרות שקיבץ אותם מאוחר יותר בקובץ "Critice". בשנת [[1909]] סיים את לימודי הדוקטורט שלו בסורבון עם תזה על אודות ז'אן-ז'אק וייס ועל רשמי מסע של נוסעים צרפתיים ב[[יוון]]. שתי התזות זכו להערכתו של [[אמיל פאגה]]. בשובו לרומניה, הגיש ביוני 1912 מועמדות למשרת פרופסור לספרות רומנית מודרנית ב[[אוניברסיטת יאשי]] אך נדחה לטובת גאראבט איבראיליאנו. בשנת [[1913]] ממלא את מקומו של פומפיליו אליאדה בהרצאות על ה[[רומנטיזם]] אך לא הושאר בסגל של האוניברסיטה. גם אחר כך כל נסיונותיו במהלך השנים לקבל משרה אוניברסיטאית עלו בתוהו והוא נותר מורה בתיכון עד שנת 1938 כשפרש לגמלאות. לימד לטינית התיכון על שם מאטיי בסאראב ובתיכון על שם מיכאי ויטיאזול ([[מיכאי האמיץ]]) בבוקרשט.

 

באותה תקופה כתב מונוגרפיות על הסופרים [[גריגורה אלכסנדרסקו]] ([[1910]]) ו[[קוסטאקה נגרוצי]] ([[1913]]) ומאוחר יותר על המלומד והמורה גאורגה אסאקי ([[1921]])

בימי [[מלחמת העולם הראשונה]] שהה לובינסקו בבוקרשט, אולם כשבירת רומניה נכבשה על ידי הצבא הגרמני, נמלט ל[[יאשי|יאש]].

לובינסקו נשען תחילה על מורשתו של [[טיטו מאיורסקו]] בתפיסה כי הסופר ומחבר ומבקר הספרות אינם לעולם מנותקים מן הסביבה החברתית והתברתית שבהן חיים. הוא התנגד ל"תאורית הבריריה" של גאראבט איבראיליאנו (שדיבר על פשרה בין ה[[גאון|גאונות]] האינדיבידואלית לבין הדרישות החברתיות) והציע במקומה הרעיון לפיו היצירה והדרישה תופסות אותו הרגע ברצף הזמן. ניתוחיו נשענו, בין השאר, על השקפותיו של אמיל פאגה. של [[ז'ול למטר]] ועל המונח מיסודו של [[גבריאל טארד]], "נפש קיבוצית". הוא אימץ גם את עקרונות האסתטיים של ה[[אימפרסיוניזם]].

 

 

 

בשנים שבין מלחמות העולם השפעת המגזין והחוג סמנטורול הייתה מוגבלת לחוג משתתפיהם וקוראיהם. אחרי נפילת המשטר הצבאי-פאשיסטי באוגוסט [[1944]] ספריו ודעותיו הפכו הוכרו כחלק אינטגרלי בעל חשיבות בתולדות הספרות הרומנית. בשנות 1960-1970 השקפתו הייתה למקור אחיזה משמעותי בפולמוסים סביב האוטונומיה של התחום ה[[אסתטיקה|אסתטי]]. בשנים האחרונות של משטר [[ניקולאיה צ'אושסקו|צ'אושסקו]], בשנים 1980, מחברים אתנוצנטרים המקרובים לשלטון האשימו אותו כי טירפד את המקוריות היצירתית הרומנית על בשם האדרת העליונות התרבותית של המערב.