M (סרט) – הבדלי גרסאות

"'''M'''" הוא סרטו של הבמאי ה[[גרמניה|גרמני]] [[פריץ לאנג]] משנת [[1931]]. הסרט נכתב על ידי לאנג ואשתו [[תיאה פון הארבו]], והוא אחד מהסרטים הראשונים בז'אנר ה[[פילם נואר]], ומהווה נקודת קישור בין זרם קולנועי זה וביןלבין [[הקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני]] מ[[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]]. הוא אחד הסרטים הראשונים המציגים דמות של [[רוצח סדרתי]]. הסרט עשה שימוש חלוצי ב[[קול]], בשנותיו הראשונות של ה[[קולנוע]] המדבר ולאחר שקיעת ה[[סרט אילם|סרט האילם]].

[[רוצח סדרתי]], המגולם בידי השחקן [[פיטר לורה]], אורב לילדים, ומשטרת [[ברלין]] משקיעה מאמץ רב בלכידתו, כולל נוכחות מוגברת ברחובות ופשיטות, דבר המפריע לעבודתו הסדירה של העולם התחתון. כנופיות הפשע מחליטות למצוא את הפושע בעצמם, ואכן עושות זאת באמצעות חבורה של [[קבצן|קבצנים]] המאתרים את הרוצח ומסמנים את מעילו באות "M”M". בשיאו של הסרט, הפושע עומד בפני "בית דין" של העולם התחתון, ופונה בנאום נרגש שבו הוא מספר כי אינו מסוגל לשלוט בדחפיו. הנאום המסתיים בזעקתו המפורסמת – "מי יודע איך זה להיות אני?". ברגע האחרון מציל מפקח המשטרה קארל לוהמן את הרוצח ממעשה לינץ' המתוכנן על ידי הפושעים.

לסרט קדם מסע פרסום, בו פורסמה הסיסמה "הרוצחים נמצאים בינינו". ה[[נאצים]] חששו כי הסיסמה מופנית אליהם, וכי לאנג, ה[[יהודי]] ו[[פיטר לורה]], שאף הוא היה יהודי, יצרו סרט אנטי -נאצי. לחששות אלו לא היה בסיס, שכן הסרט אינו סרט פוליטי באופן מפורש, כי אם [[סרט בלשי]]. לאחר עליית הנאצים לשלטון נאסרה הקרנת הסרט, בשל יהדותם של יוצריו. במבט לאחור נראה כי האווירה בסרט של עיר בה מושל הפחד, והנקרעת בין כוחות הסדר וכוחם של ההמונים אכן משקפת את הנעשה בימיה האחרונים של [[רפובליקת ויימאר]]. יצירת המתאם בין כוחות שמירת הסדר והסמכות ובין העולם התחתון, הרודפים שניהם אחר האדם החריג, יוצא הדופן, בשם "העם", כמו גם התיאור של ההיסטריה ההמונית המונעת על ידי אמצעי התקשורת, נראים כיום כרמיזה אנטי -נאצית ברורה, אם כי נראה כי כוונתו של הבמאי לא הייתה פוליטית במפורש, על אף הביקורת החברתית המפורשת העולה מן הסרט. סרטו הבא של לאנג, "צוואתו של ד"ר מבוזה" ([[1933]]), כלל כבר התייחסות פוליטית אנטי נאצית מפורשת.

כאשר נשאל לאנג מדוע קרא לסרט "M”M" השיב "לכל אחד מאיתנו "M”M" בכף ידו". הכוונה הייתה לקווים המופיעים ב[[כף יד|כף היד]], המראים לרוב באופן גס את צורת האות "M”M".

נאומו של לורה בסרט נוצל על ידי [[יוזף גבלס]] בסרט ה[[תעמולה]] הנאצי "[[היהודי הנצחי (סרט, 1940)|היהודי הנצחי]]", סרט תעמולה [[אנטישמיות|אנטישמי]] חריף, המאשים את היהודים בדלדולה של הרוח הגרמנית באמצעות יצירת [[אמנות מנוונת]]. הסרט משתמש בנאומו של לורה בסרט "M”M" על מנת לזהות את העם היהודי עם נטיות רצחניות מעוותות, ועם סירובה של דמותו של לורה בסרט לקחת אחריות על מעשיה.

לאנג עצמו נאלץ אף הוא להימלט ל[[ארצות הברית]]. בשנת [[1936]] צילם בארצות הברית את סרטו האמריקאי הראשון "זעם", בו מסופר על נווד המגיע לעיירה בארצות הברית, נחשב בטעות לרוצח, ונעשה בו מעשה [[לינץ']]. הנווד נמלט בחסות שריפה שפורצת, אך שב נחוש לנקום במעניו. סרט זה הוא הקרוב ביותר בו הגיע לאנג לאווירה המיוחדת ולהישגים האמנותיים של "M”M". לאנג שב לנושאים אלו במהלך הקריירה האמריקנית שלו, אך לא הגיע לאותה רמה של הישגים קולנועיים וויזואליים.

כיום נחשב "M”M" לאחד מהסרטים הטובים ביותר שנעשו אי פעם, והוא מופיע באופן תדיר ברשימות "מאה הסרטים הגדולים" שנערכות מעת לעת.