הכנענים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Cat-a-lot: העביר מקטגוריה:החברה הישראלית לקטגוריה:ישראל: חברה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 22:
==הכנענים וההיסטוריה==
התנועה קידמה את הרעיון שמדינת ישראל, היא [[כנען]] העתיקה (ולדעת הוגים מסוימים [[הסהר הפורה]] או [[המרחב השמי]] כולו) בו חיו עמים קדומים בעלי תרבות מפוארת ומשותפת, וכי ההתפתחות ההיסטורית של תקומת עם ישראל בארצו
מכיוון שהכנענים ביקשו ליצור בישראל עם חדש, יש מאין, הם דרשו מעין שכחה היסטורית מקיפה, ניתוק מוחלט של העם בארץ מקשריו עם היהדות ועם ההיסטוריה של היהדות.{{מקור}} אולם כפשרה על ניתוק זה, הם העלו על נס את תרבות [[המזרח הקדום]], וגרסו כי זה העבר שעל העברים להתייחס אליו. יתרה מזאת, לגרסתם העם שישב בארץ בתקופת המלכים המקראיים לא היה יהודי, כי אם עברי, והוא חלק את תרבותו עם עמי האזור. ה[[תנ"ך]], לטענתם (שהתגבשה על יסוד מחקרים של [[ביקורת המקרא|ביקורת המקורות]] בזמנו) משקף היסטוריה קדומה זו, אולם רק בחלקו, משום שהוא נערך ב[[תקופת בית שני]] על ידי יהודים, ששכתבו את ההיסטוריה של האזור והתאימו אותה לתפיסתם.
שורה 30:
==כנענים וספרות==
בספרו "ספרות יהודית בלשון העברית" (הוצאת הדר, 1982), ניסה רטוש ליצור
אחד מהכלים העיקריים שבהם השתמשו הכנענים כדי לכתוב ספרות עברית, היה לאמץ ביטויים ומלים מהמקרא (בעיקר [[מילים יחידאיות]], שבהן ראו הכנענים שריד מהמקרא "העברי", שלא הוצא בעריכה), ושילובם ב[[פואטיקה]] הקרובה ברוחה לפואטיקה המקראית והאוגריתית (בעיקר מבנה החזרה והתקבולת). הכנענים לא נמנעו מלהשתמש גם במלים עבריות חדשות, אולם רובם הקפיד לא להשתמש בעברית משנאית. דברים אלה אינם מתארים את כל הספרות, שיצאה תחת ידי הכנענים, אלא הם מאפיינים בעיקר את הכתיבה של "הגרעין הקשה" של הכנענות.
שורה 78:
הצגתו של הפסל, אשר הוצב לראשונה ב"תערוכה הכללית של ציירי ארץ-ישראל" בבית "[[הבימה]]", בתחילת מאי [[1944]]{{הערה|1=תארוך התצוגה הוא על פי הביקורת של גמזו שפורסמה ב-[[2 במאי]] [[1944]].}}., עוררה את הוויכוח היצרי סביב תנועת "[[הכנענים]]". בעקבות התצוגה, סיפר דנציגר, פנה אליו [[יונתן רטוש]], ממייסדי התנועה, וביקש להיפגש איתו. הביקורת כנגד "נמרוד" והכנענים נשמעה לא רק מצד גורמים דתיים, שכאמור מחו על הנציג ה[[פגניות|פגאני]]-אלילי, אלא גם מקרב אנשי תרבות חילוניים שמחו על שלילת ה"יהודיות". במידה רבה ניצב נמרוד במרכזו של ויכוח שהחל עוד קודם לכן.
תנועת "'''[[אופקים חדשים]]'''", אשר הוקמה בשנת [[1948]], הזדהתה עם ערכי המודרניזם האירופי, ובייחוד עם ה[[אמנות מופשטת|אמנות המופשטת]]. על מקימי הקבוצה נמנו [[יוסף זריצקי]] [[אביגדור סטימצקי]] ו[[יחזקאל שטרייכמן]], שאליהם הצטרפו אמנים נוספים ובהם הפסלים [[קוסו אלול]], [[משה שטרנשוס]] ו[[דב פייגין]] שהיו מזוהים עם האמנות הכנענית. מרבית יצירותיהם לא היו פיסול מופשט "טהור", אלא הכיל מאפיינים של [[הפשטה]] ושל [[סמל|סמבוליקה]] [[מטאפיזיקה|מטאפיזית]]. למרות הצורה האמנותית בעלת הגוון ה"בינלאומי", התייחסו עבודות רבות בצורה מיתולוגית אל הנוף הישראלי.
| |||