איוואן קרילוב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←פתיח |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 3:
'''איוואן אנדרייביץ' קרילוב''' (ב[[רוסית]]: '''Иван Андреевич Крылов'''{{כ}}; [[13 בפברואר]] [[1769]] - [[21 בנובמבר]]{{הערה|1= תאריכי הלידה והפטירה המובאים הם על־פי [[הלוח הגרגוריאני]], המקובל בימינו. על־פי [[הלוח היוליאני]], שהיה נהוג ברוסיה בתקופתו של קרילוב, תאריך לידתו הוא [[2 בפברואר]] 1769, ותאריך פטירתו הוא [[9 בנובמבר]] 1844.}}[[1844]]) היה [[משורר]], [[מחזאי]], [[סופר]] [[סיפור עם|אגדות עם]] וממשיל [[משל|משלים]] [[רוסיה|רוסי]].
==ביוגרפיה==
קרילוב נולד ב[[מוסקבה]], אך את מרבית שנותיו המוקדמות העביר בערים [[אורנבורג]] ו[[טבר]]. אביו היה קצין [[צבא]] שנפטר בשנת [[1779]], בהיותו בן 10. אמו גידלה אותו לבדה, ועברה ל[[סנקט פטרבורג]] כשהיה בן 14 בתקווה לזכות בקצבה [[ממשלה|ממשלתית]]. אימו של קרילוב נפטרה בהיותו בן 19.▼
▲קרילוב נולד ב[[מוסקבה]], אך את מרבית שנותיו המוקדמות העביר בערים [[אורנבורג]], שם שירת אביו כקצין בצבא רוסיה, ו[[טבר]]
ב[[סנקט פטרבורג]] החל קרילוב לעבוד בשירות הממשלה, תוך שהוא כותב סיפורים, סאטירות ואופרות קומיות, אך התפטר לאחר מות אימו ב־[[1788]]. 5 שנים קודם לכן הוא הצליח למכור קומדיה שכתב למוכר ספרים, מה שעודד אותו לכתוב את המחזה הרציני "פילומלה" ולנסות לחדור לחוג הדרמטי של [[קניאז'ין]]. נסיונותיו להוציא לאור מגזין ספרותי סאטירי (שנקרא "פוצ'בה דוחוב") נכשלו ברובם וגרמו לו התנגשויות עם ה[[צנזורה]], אך יחד עם מחזותיו הם העלו אותו לתודעה בחברה הגבוהה.▼
▲ב[[סנקט פטרבורג]] החל קרילוב לעבוד בשירות הממשלה, תוך שהוא כותב סיפורים, סאטירות ואופרות קומיות, אך התפטר לאחר מות
בין השנים [[1797]]–[[1801]] היה קרילוב בן חסותו של ה[[נסיך]] [[סרגיי גליצין]], ואף ליווה אותו כמזכיר רשמי בעת שזה התמנה למושל צבאי של [[ליבוניה]] (אזור דרומית ל[[אסטוניה]] של ימינו). מעט ידוע לנו לגבי קורותיו בשנים שלאחר מכן, אך הדעה הרווחת היא שנע מעיר לעיר ועסק בעיקר במשחקי קלפים, אחריהם היה כרוך.
ב־[[1805]] הוא החל לתרגם את משלי [[לה פונטיין]] ה[[צרפת|צרפתי]], אך הגיע למסקנה כי ביכולתו לכתוב משלים טובים לא פחות. אוסף האגדות הראשון (23 במספר) מפרי עטו ראה אור ב־[[1809]] וקנה לו הצלחה ותהילה
קרילוב נהנה מהערכה רבה עוד בימי חייו: [[האקדמיה הרוסית למדעים]] קיבלה אותו כחבר לשורותיה ב־[[1811]] וזיכתה אותו במדליית זהב. ב־[[1838]] נערך [[פסטיבל]] גדול בחסות ה[[צאר]] לחגיגות היובל של קריירת הסופר שלו והוא זכה
עד למותו נמכרו כ־77,000 עותקים של קובצי האגדות שלו ברוסיה, וסגנונו מלא ההומור התחבב על קהל הקוראים. למרות שקרילוב התחיל כמתרגם ומחקה של [[איזופוס]], [[מולייר]], [[לה פונטיין]] ואחרים, הוא כתב גם אגדות מקוריות רבות שהושפעו מחיי הכפר של מולדתו.
|