מרד הלגיונרים ופרעות בוקרשט – הבדלי גרסאות

'''מרד הלגיונרים ופרעות בוקרשט''' הוא שמם של אירועי דמים שהתרחשו ב[[בוקרשט]] שב[[רומניה]] בימים [[21 בינואר|21]] - [[23 בינואר]] [[1941]].

 

 

== רקע ==

 

בתקופה ש[[בין שתי מלחמות העולם]] שגשגה [[יהדות רומניה]], שזכתה ל[[שוויון זכויות]], והדבר היה לצנינים בעיני החוגים האנטישמיים, שתלו ביהודים את הקולר לכל חוליי החברה הרומנית. אנטישמים אלו לא הסתפקו בהאשמות בלבד, אלא פעלו באופן אקטיבי ויזמו פרעות, שבהן פגעו פיזית ביהודים וברכושם, נאבקו למען חקיקה מפלה, ואף ניסו, ב-[[11 בינואר]] [[1936]], להתנקש בחיי ה[[רב ראשי|רב הראשי]] של יהודי רומניה, הרב [[יעקב יצחק נימירובר]]{{הערה|1={{דבר||פשיסטים רומנים יורים ברב נימירובר|1936/01/12|00101}}}}.

חילוקי הדעות בין יון אנטונסקו ובין [[משמר הברזל|התנועה הלגיונרית]] בנושא גזל הרכוש היהודי לא נגעו לעצם הגזלה (על כך הייתה הסכמה), אלא לדרך וליעד אליו צריך להעביר את הרכוש הנגזל. אנטונסקו גרס, שאת גזלת רכוש היהודים צריך לעשות באופן הדרגתי ובהתאם לחוקים שחוקקו. הלגיונרים, לעומתו, היו להוטים לשדוד כמה שיותר ומהר ככל האפשר, ובשיטות שהתבססו לא על החוקים, אלא על [[טרור]], [[רצח]] ו[[עינויים]]. מחלוקת נוספת נוצרה בין הלגיונרים ובין הגרמנים שישבו ברומניה כ[[מיעוט]] [[אתניות|אתני]]. על פי חוקי הרומניזציה, היהודים (כפי שהוגדרו בתקנון היהודים) היו חייבים למכור ולצאת מניהול שורה ארוכה של מיני עסקים, מה שנוצל על ידי הרומנים לקנייתם במחיר אפסי או קרוב לכך. המיעוט הגרמני הכניס תחרות מסוימת כשהחל לקנות מהיהודים במחיר טוב מהמחיר שהציעו הלגיונרים (כחמישית מהמחיר הריאלי). לגרמנים המקומיים היה כסף שקיבלו כהלוואה מגרמניה, כסף רומני שרומניה שילמה לגרמנים עבור החזקת יחידות צבא גרמניות בשטחה (כהגנה נגד ברית המועצות). אנטונסקו דרש מהלגיונרים להפסיק את הטרור, והלגיונרים החלו לתכנן את תפיסת השלטון והדחת אנטונסקו{{הערה|1=[[ז'אן אנצ'ל]], "תולדות השואה - רומניה", כרך ראשון, עמודים 354–361}}.

 

 

בעשרים הימים שקדמו ל[[מרד]] הוגברה מאוד התעמולה האנטישמית, שבוצעה בכל הכלים שעמדו לרשות התנועה הלגיונרית, תעמולה שהדגישה את הצורך הדחוף לפתור את [[הבעיה היהודית]].

 

== הפרעות ביהודי בוקרשט ==

ה[[פוגרום|פרעות]] ביהודי בוקרשט לא היו תופעת לוואי של מרד הלגיונרים, אלא אירוע מקביל שאורגן בכוונה תחילה, בין השאר כדי לתת לגיטימציה למרד הלגיונרים ולזהות את מתנגדי הלגיונרים עם אוהדי היהודים.

 

 

== דיכוי המרד ==

במהלך ימי המרד נמנע אנטונסקו מעימות ישיר עם הלגיונרים, אך דאג לרכז יחידות צבא שהובאו מערי השדה אל בוקרשט, כולל מאה [[טנק]]ים. התוהו ובוהו גבר והדאיג אפילו את היטלר, שהיה מעוניין ברומניה כבעלת ברית מסודרת. כאשר תמונות הזוועה מהפרעות התפרסמו וכאשר זעם החיילים כנגד הלגיונרים הלך וגאה (לגיונרים פגעו בחיילים בודדים שתפסו, הפשיטו אותם ממדיהם ואפילו שרפו כמה), ברגע המתאים מבחינתו נתן אנטונסקו את ההוראה לצבא, בראשותו של גנרל '''איליה שטפליה''' לדכא את המרד וזה ביצע את המלאכה בכמה שעות, ללא קושי מיוחד. ללגיונרים לא הייתה תשובה לשימוש שעשה הצבא ב[[תותח]]ים ובטנקים ברחובות בוקרשט. החיילים הסתערו על מתרסי הלגיונרים והלגיונרים ברחו. במהלך ההתנגשויות עם הלגיונרים המבוצרים בבניינים, נהרגו שלושים חיילים ומאות נפצעו. אין נתונים רשמיים על מספר הלגיונרים שנהרגו, אך דוברי התנועה הלגיונרית טענו שנהרגו יותר מ-800 מחבריהם בקרבות של אותם הימים.