בקטריופאג – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←עידן הטרום פניצילין: תיקון קישור |
מ ←סוגי בקטריופאג'ים ומסלולי התרבות: קישורים פנימיים |
||
שורה 8:
כשאר הוירוסים, הבקטריופאג' מורכב מ[[חומצת גרעין]] ([[DNA]] ב-95% מהפאג'ים) וממעטפת [[חלבון|חלבונית]]. רוב הבקטריופאג'ים מצוידים ב"זנב" המשמש לחדירה לתאי החיידקים; חדירה זו היא הכרחית להתרבות הנגיף.
התרבות הנגיף בגוף החיידק יכולה להתרחש בשני מסלולים:
* '''המסלול הליטי''': הנגיף מזריק את ה-DNA המשמש כחומר התורשתי של הבקטריופאג' אל החיידק. על בסיס אותו DNA, מנגנוני ה[[שעתוק (ביולוגיה)|שעתוק]] וה[[תרגום (ביולוגיה)|תרגום]] של החיידק מייצרים את מרכיביו השונים של הנגיף, ובתוך גוף החיידק נוצרים נגיפים חדשים רבים. על מנת לצאת מחוץ לחיידק הבקטריופאג'ים החדשים "מפוצצים" את המעטפת של החיידק (מבצעים
* '''המסלול הליזוגני''': ה-DNA של הבקטריופאג' חודר אל החיידק ומשתלב ב[[כרומוזום]] החיידקי; מקטע ה-DNA הבקטריופאג'י המשולב בכרומוזום החיידקי נקרא '''פרופאג''''. כשתא החיידק מתחלק, גם מקטע ה-DNA שמכיל את הרצף המקודד למרכיבי הנגיף עובר שכפול. כך הפרופאג' הוכפל ועתה הוא נמצא בשני תאי הבת שנוצרו מתא החיידק המקורי. מצב זה יכול להתקיים זמן רב (הבקטריופאג' נמצא במצב '''רדום''') ומכאן יוצא כי חיידקים רבים יכילו בתוכם את הפרופאז'. לאחר זמן מה, לעתים בשל שינויים בתנאי הסביבה של החיידק או בשל עקות שונות, עלול הפרופאג' לעבור שעתוק, ולעבור למצב הליטי שתואר קודם. ייתכן גם מצב שבו פאג'ים מסוימים יתרבו בתא החיידק ויצאו ממנו מבלי לפוצץ אותו (ללא ליזיס).
| |||