דיוקן אמיל זולא – הבדלי גרסאות

נושא הציור הוא דיוקנו של [[אמיל זולא]], אשר מוצג יושב בכיסא כשפניו מוסבים בצדודית של שבע שמיניות ובידו [[ספר]] [[אמנות]] פתוח. על שולחן הכתיבה שלפניו מונחים [[עט]] ונוצה, קסת, [[מקטרת]] ואוסף ספרים וחוברות. מאחורי כסאו, משמאל, ניצב פרגוד יפני ולמעלה מימין שני הדפסים ותצלום הממלאים את פינת הציור.

לכאורה מרמזים כל הפרטים הללו על משלח ידו של זולא, על טעמו ועל תחומי התעניינותו, אולם למעשה, כמה מן החפצים מצביעים יותר על הנושאים שהעסיקו את מאנה יותר מאשר את זולא. חפצי אמנות יפניים, כמו הפרגוד וחיתוך העץ המתאר מתאבק מעשה ידי [[קוניאקי השני]], זכו להערכתם הנלהבת של אמני ה[[אוונגרד]] בשנות השישים של [[המאה ה-19]], ומאנה ביניהםבתוכם. בעיני מאנה הם היו התגלמות של פישוט הצורות וצורת ביטוי חילופית לפרספקטיבות של הרנסאנסה[[רנסאנס]]. במסגרת אחת עם המתאבק נתונים עוד שני דימויים אחרים: הדפס אבן של ציורו של [[דייגו רודריגז דה סילבה אי ולסקס|ולאסקס]] - "השתיינים" (קטוע בחלקו), ומתחתיו תצלום של "[[אולימפיה (ציור)|אולימפיה]]" מאת מאנה. כבר מראשית דרכו גילה מאנה עניין באמנות הספרדית, כפי שניכר מן הנושאים שבחר לצייר. בעיקר עשתה עליו רושם יצירתו של ולאסקס, על משיכות המכחול החפשיות, הרקעים הנייטרליםהנייטרליים והניגודים הדרמאטיים שבה. לאחר שראה את ציורי ולאסקס בספרדב[[ספרד]] בשנת 1865 כתב: "מצאתי ביצירה זו התגשמות של אידאל בציור שלי".

בעיני זולא נחשבה "אולימפיה" לאחת מן הגדולות שביצירותיו של מאנה. במאמריו על האמן הגן זולא בתוקף על ציור זה, שכה הרבו להשמיצו. כמחווה של הוקרה, ובניגוד לתמונה המקורית, הציג כאן מאנה את האישה העירומה כשהיא מרכינה ראשה כלפי הסופר. למעשה, כל שלוש הדמויות, בכל אחת מן התמונות, מפנות מבטיהן כלפי זולהזולא. בצירוף זה של שלושתן ניתן אולי לראות מעין גילוי סמלי של הערכה לאישיותו של זולא: נכונותו להלחםלהילחם (המתאבק), הריאליזם שלו (ולאסקס), וחושניותו (אולימפיה).