פרוזודיה – הבדלי גרסאות

הדיבור שלנו איננו רצף אחיד כלל וכלל-: הוא משתנה ללא הרף בעוצמתו, במהירותו, [[תדר|בתדר]] שלו וביתר תכונותיו האקוסטיות. השינויים האקוסטיים היוצרים את הפרוזודיה מתרחשים ברמה של יחידות הדיבור '''הסופרה- סגמנטליות''', כלומר- אלה שנמצאותהנמצאות מעבר לרמת [[פונמה|הפונמה]] הבודדת: [[הברה|ההברה]], ה[[מילה (בלשנות)|מילה]] והמבע (לגבי התכונות האקוסטיות של הפונמות ראו [[פונטיקה]]). השינויים הללו במאפיינים האקוסטיים הסופרה- סגמנטליים של הדיבור הם- הם הפרוזודיה.

הפרוזודיה מהווה חלק בלתי נפרד [[שפה|מהשפה]] הדבורה, שכן כל מבע ומבע נהגים עם '''דפוס פרוזודי''' מסוים. הדפוס הפרוזודי של המבע מוסיף מידע רב מעבר לזה הקיים במילים המרכיבות אותו כשלעצמן, והוא לוקח חלק חשוב בקביעת המשמעות. בין היתר, הפרוזודיה מסמנת את הפונקציה הפרגמטית של המבעים (הצהרה, שאלה, בקשה וכו'), מוסיפה מידע לגבי [[רגש]]ותיו וכוונותיו של הדובר ומעידה על עמדתו כלפי הנמען וכלפי תוכן הדברים (האם הוא אומר את הדברים בהתרגשות או אדישות, בכנות או בציניות וכו'). במידה מסוימת, תפקידה של הפרוזודיה בשפה הדבורה מקביל לזה של [[פיסוק|סימני הפיסוק]] בשפה הכתובה ושל [[רגשונים|הרגשונים]] במדיומים כמו שיחות [[צ'אט]] [[מסרון|ומסרונים]]. למעשה, ניתן לומר שקיומם של אלה מעיד על הצורך ליצור תחליף גרפי לפרוזודיה (שמטבע הדברים אינה קיימת בכתב), שבדומה לה, יציב את המסר הכתוב בהקשר פרגמטי- רגשי. רבים ממאפייני הפרוזודיה הם אוניברסליים (למשל, כפי שמתואר לגבי האינטונציה בהמשך). עם זאת, קיימת גם מידה גדולה של שונות, וזו תורמת ליצירת הצליל הייחודי לכל שפה וצורת הדיבור האופיינית לכל אדם.

{{הפניה לערך מורחב|הטעמה}}[[הטעמה]] היא הבלטה של [[הברה]] אחת לעומת יתר ההברות [[מילה (בלשנות)|במילה]]. הבלטה זו מושגת על ידי שינויים [[אקוסטיקה|אקוסטיים]] כמו הגברת עוצמת [[קול|הקול]], הגבהת [[תדר|התדר]] הבסיסי ועוד. הטעמה של אחת ההברות קיימת בכל מילה [[שפה|בשפה]] והיא חלק בלתי נפרד מהמימוש האקוסטי של אותה מילה. במקרים רבים, הזזת מיקום ה'''טעם''' ימנע מהמאזין לזהות את המילה הנאמרת, או לחלופין, ייצור שינוי במשמעות. בשפות רבות קיימים זוגות של מילים בעלות משמעויות שונות, שהן זהות לחלוטין מבחינה אקוסטית, פרט למיקומו של הטעם; למשל- '''בו'''קר (תחילת היום) ובו'''קר''' (רועה בקר). זוגות כאלה נקראים [[זוג מינימלי|זוגות מינימליים]] וקיומם מעיד על מעמדו של הטעם כ'''תכונה מבחינה''' (בדומה ל[[טון (בלשנות)|טון]] שהוזכר לעיל). על סמך אלה ניתן לומר שמהותה של ההטעמה '''לקסיקלית''' יותר מאשר פרגמטית, ובמובן זה היא שונה מיתר מרכיבי הפרוזודיה. היא נכללת תחת כותרת זו מעצם היותה תכונה אקוסטית סופרה- סגמנטלית. למידע נוסף ראו- [[הטעמה]].

בעוד שההמיספרה השמאלית של [[המוח הגדול]] היא הדומיננטית עבור תפקודי השפה בקרב כ- 90% מה[[אוכלוסייה]], ההמיספרה הימנית מעורבת בשליטה על הפרוזודיה ובהבעה ו[[זיהוי]] של [[רגש]]ות בטון ה[[דיבור]].{{הערה|שם=קרלסון|Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.}}

קיימים מצבים בהם נפגעת היכולת להשתמש בפרוזודיה באופן נורמלי. אדם במצב כזה מוגבל ביכולת ההבעה שלו ועלול לחוות קשיים [[תקשורת|בתקשורת]] עם בני אדם אחרים. קבוצה מרכזית של אנשים החווים מגבלות בשימוש בפרוזודיה הם כאלה הסובלים [[אפאזיה|מאפאזיה]]- פגיעה ביכולות השפתיות כתוצאה מנזק מוחי. סוגים מסוימים של אפאזיה עשויים לגרום להפקה בלתי תקינה ומצומצמת של דפוסים פרוזודיים{{הערה|1=Walker, J. P., Joseph, L. & Goodman, J. (2009) The production of linguistic prosody in subjects with aphasia. ''Clinical Linguistics & Phonetics 23 (7), 529-549''}} ובנוסף, להגביל את יכולת התפיסה הפרוזודית, כלומר לגרום לקושי בפירוש הפרוזודיה בדבריהם של אחרים. פרוזודיה אבנורמלית עשויה להופיע גם כאחד [[תסמין|התסמינים]] של [[מחלה|מחלות]] הפוגעות במערכת המוטורית של [[דיבור|הדיבור]]. [[מחלת פרקינסון]], למשל, היא מחלה הפוגעת בכישורים המוטוריים בכלל ובהם גם אלה הקשורים לשליטה במאפיינים [[אקוסטיקה|האקוסטיים]] של הדיבור. כתוצאה מכך, חולי פרקינסון נוטים להפיק דיבור בעל פרוזודיה "שטוחה": דיבור חלש, איטי ומונוטוני, ללא שינויים בגובה [[קול|הקול]] ובעוצמתו.{{הערה|1=Jones, H. N. (2006) Prosody in Parkinson's Disease. ''Perspectives on Neurophysiology and Neurogenic Speech and Language Disorders 19, 77-82''}} זאת, יחד עם קיפאון של [[שריר]]י [[פנים|הפנים]], פוגעים מאוד ביכולת ההבעה ועלולים ליצור רושם מוטעה של אדישות. פרוזודיה שטוחה אופיינית גם לאנשים הסובלים [[דיכאון|מדיכאון]] קליני,{{הערה|1=Nilsonne, A., Sundberg, J., Ternstrom, S. & Askenfelt, A. (1988) Measuring the rate of change of voice fundamental frequency in fluent speech during mental depression. ''Journal of the Acoustical Society of America 83 (2), 716-728''}} אלא שבמקרים כאלה זהו מן הסתם ביטוי מדויק של המצב [[נפש|הנפשי]].

קושי בשימוש בפרוזודיה אופייני כנראה גם בהפרעות על הרצף [[הספקטרום האוטיסטי|הרצף האוטיסיטי]] - קבוצה של [[תסמונת|תסמונות]] המתאפיינות בפגיעה חמורה ביכולות התקשורתיות - [[חברה|חברתיות]]. במידה רבה, אנשים עם הפרעות אוטיסטיות אינם מסוגלים לשלוט בקודים המשמשים בתקשורת אנושית ומתקשים בהבעה ובהבנה של רגשות ומצבים מנטליים. אחד הביטויים לכך הוא שימוש אבנורמלי בפרוזודיה, שעשוי לבוא לידי ביטוי בנטייה להפיק דפוסים פרוזודיים שאינם הולמים את הכוונה או את הסיטואציה.{{הערה|1=Peppé, S., Cleland, J., Gibbon, F., O'hare, A. & Castilla, P. M. (2011) Expressive prosody in children with autism spectrum conditions. ''Journal of Neurolinguistics 24, 41-53''}} ישנן עדויות חלקיות שאנשים עם אוטיזם מתקשים גם בתפיסה של הפרוזודיה. דוגמאות למחלות נוספות שנמצאו לגביהן עדויות לשימוש לקוי בפרוזודיה הן [[סכיזופרניה]] [[מחלת הנטינגטון|ומחלת הנטיגטון]].