לואי שפור – הבדלי גרסאות

'''לואי שפור''' (ב[[גרמנית]]: '''Louis Spohr''';{{כ}} [[5 באפריל]] [[1784]] - [[22 באוקטובר]] [[1859]]) היה [[מלחין]], [[כנר]] ו[[מנצח]] [[גרמני]]. שמו המקורי היה לודוויג שפור, אך מחוץ לגרמניה הוא מוכר בהגייה ה[[צרפתית]] של שמו.

 

שפור נולד ב[[בראונשווייג]] בדוכסות ברונשוויק-לינבורג, לקרל היינריך שפור ויוליאנה ארנסטין לואיזה הנקה. מילדות גילה כישרון לנגינה ב[[כינור]]. בגיל 15 הצטרף לתזמורת הדוכס וכעבור שלוש שנים נשלח, בתמיכת הדוכס מברונשוויק, למסע לימודים של שנה ב[[סנקט פטרבורג]], עם הכנר הווירטואוז פרנץ אנטון אק. יצירותיו הראשונות הראויות לציון של שפור, כולל ה[[קונצ'רטו]] הראשון שלו לכינור, מקורן בתקופה זו. אחרי שובו הביתה, שחרר אותו הדוכס מעבודתו כדי שיוכל לצאת למסע [[קונצרט]]ים ב[[גרמניה]] הצפונית. קונצרט ב[[לייפציג]] בדצמבר 1804 הביא עמו תגובה נלהבת ביותר מצד מבקר המוזיקה רב-ההשפעה, פרידריך רוכליץ, לא רק מנגינתו של שפור אלא גם מיצירותיו. קונצרט זה פרסם בן לילה את שמו של המוזיקאי הצעיר בכל העולם דובר הגרמנית.

 

 

בשנים 1813 - 1815 עבד שפור כמנצח ב[[תיאטר אן דר וין]] ב[[וינה|ווינה]], שם התיידד עם [[לודוויג ואן בטהובן|בטהובן]]; לאחר זאת היה מנהל [[בית אופרה|בית האופרה]] של [[פרנקפורט]] (1817 - 1819), שם התאפשר לו להעלות את האופרות שלו עצמו - הראשונה בהן, "פאוסט", נדחתה בווינה. תקופת עבודתו הממושכת ביותר של שפור, משנת 1822 עד מותו ב[[קאסל]], הייתה כ[[מנהל מוזיקלי]] בחצר של קאסל, משרה שהוצעה לו בהמלצת [[קרל מריה פון ובר|ובר]]. בקאסל, ב-3 בינואר 1836, נשא את אשתו השנייה, מריאנה פפייפר בת ה-29, שהאריכה ימים אחריו, עד 1892.