ג'ון הווארד – הבדלי גרסאות

|תמונה=[[Fileקובץ:John Howard 2014 version 2 (cropped).jpg|250px]]

במהלך השנתיים הראשונות שלו כמנהיג המפלגה נראה היה ששיעור הצמיחה הנמוך וה[[אבטלה]] הגואה יוכלו לסייע להווארד להחזיר את הליברלים לשלטון. אולם בסופו של דבר נבחר מחדש ראש הממשלה מטעם ה[[מפלגת הלייבור האוסטרלית|לייבור]] [[בוב הוק]], אשר היה מנהיג כריזמטי מהווארד. גם העובדה שמועמד שמרן נוסף התמודד תרמה להפסדו של הווארד ב-[[1987]] על ידי שפיצלה את הכוחות השמרניים ואפשרה לשמאל להשאר בשלטון.

הבטחת הבחירות של הווארד להלחם בשחיתות הממשלתית והקוד שקבע להתנהגות השרים עלו לו ביוקר: לא פחות משבעה שרים אולצו להתפטר בעקבות הפרות של אותו קוד, בעיקר ניצול לרעה של תקציב הנסיעות המיניסטריאלי וניגוד עניינים בין תפקידם כשרים להחזקותיהם במניות של חברות שונות. שני שרים נוספים שנתפסו מפרים את הקוד לא אולצו להתפטר. בשלב זה כבר העדיף הווארד לותר על העיקרון כדי לא לאבד חברים נוספים מהקבינט.

בדיעבד הסתבר כי לא היה צורך באמצעים אלה, זאת משום ששני אירועים שקרו ב[[אוגוסט]]-[[ספטמבר]] [[2001]] הפכו למוקד הבחירות. האירוע הראשון הייתה הגעתה של אונייה [[נורבגיה|נורבגית]] אשר הצילה בים כמה מאות [[פליט|פליטים]]ים, רובם [[אפגניסטן|אפגנים]] וביקשה להביאם, כפי שדורש החוק הימי, לנמל הקרוב באוסטרליה. הווארד סירב לקבל את הפליטים ואף שלח כוחות מיוחדים לגרשם. לאחר מכן הציע חקיקה "להגנת הגבולות" שתמנע מתן מקלט למי שמסתננים למדינה דרך הים. החקיקה עוררה דיון נוקב ברחבי אוסטרליה: מנהיגי ה[[מפלגת הלייבור האוסטרלית|לייבור]] התלבטו האם לתמוך או להתנגד לה. [[פיגועי 11 בספטמבר]] שאירעו כשבועיים לאחר מכן היטו במידה רבה את הכף, בשל העוינות שעוררו כנגד המהגרים ה[[אסלאם|איסלאמים]] ברובם. מפלגת ה[[מפלגת הלייבור האוסטרלית|לייבור]] החליטה לתמוך בחקיקה של הווארד בחצי פה ובסופו של דבר יצא קרח מכאן ומכאן: אנשי השמאל שהתנגדו לה כמו גם בני מעמד הפועלים שתמכו בה לא באו על סיפוקם. בבחירות שנערכו בנובמבר [[2001]] נבחרה ממשלת הווארד מחדש, ברוב גדול יותר מזה שזכתה בו שלוש שנים קודם לכן.

בנוסף הבטיח הווארד תקציבים חדשים לבריאות, חינוך ועסקים קטנים. כלכלנים רבים ביקרו אותו על כך שהתאצ'ריסט והשמרן הכלכלי הפך עם השנים לפוליטיקאי שמוותר על עקרונות כלכליים כדי לזכות בקולות. על כל פנים הכלכלה האיתנה בשילוב עם הבטחות הבחירות הספיקו כדי להבטיח לקואליציה השמרנית את הניצחון בבחירות ולראשונה מאז [[1975]] אף את השליטה בסנאט.