אמנון (דמות מקראית) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←שימושים מאוחרים בשמות אמנון ותמר: קישורים פנימיים |
Shalomori123 (שיחה | תרומות) מ קישורים פנימיים |
||
שורה 8:
חוקרים מודרניים מציעים שמכיוון שאמנון ותמר היו אחים רק מאב ולא אחים מאם, היו מותרים להנשא בהתאם לחוק המקראי הקדום הנזכר לגבי [[אברהם]] האומר על [[שרה]] אשתו {{הדגשה|וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת אִמִּי, וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה|בראשית כ, יב}}.
יש פרשנות הטוענת כי תמר פגעה באמנון בדרך זו או אחרת. רש"י כתב על פי חז"ל: "נימא נקשרה לו ועשאתו [[כרות שפכה]]", כלומר באמצעות שערה שנקשרה לאבר מינו היא הצליחה ל[[סירוס|סרס]] את אמנון. ה[[רלב"ג]] אומר כי: "שנתעצמה כפי יכלתה לחלוק על רצונו, ואולי הכאיבה אותו בזה ההתעצמות שהיה ביניהם, או אמרה לו דברי חרפות, ולזה שנאה". ה[[רד"ק]] מפרש את שנאת אמנון כמעשה האלוהים: "זאת השנאה הייתה סבה מאת השם כדי להגדיל החרפה בשלחו אותה מביתו ויהיה אבשלום יותר שונא אותו עד מות עד שחשב להרגו". סיפור מעשה האונס ורצח אמנון מקושר לסיפור הקודם - מעשה [[דוד ובת שבע]] - כתיאור אימות נבואת [[נתן הנביא]] לדוד "ועתה, לא תסור חרב מביתך" ובתורו מקושר לסיפורים הבאים אחריו. המספר התנ"כי יודע כל נכנס לחדרי חדרים ואף מתאר את צפונות לבם של הגיבורים, אולם נשאר אובייקטיבי ואינו נוקט עמדה ערכית.
לאחר היוודע מקרה האונס נקט דוד בעמדה סבילה. הוא לא הפעיל את סמכותו כהורה ומלך על מנת להעניש את האנס ולא עשה כל צעד על מנת לתקן את העוול. את מקומו תפס אבשלום. הוא הכניס את תמר לביתו ונמנע מלהיות במגע עם אמנון. ה[[מלבי"ם]] כתב בפירושו, כי לא דיבר אבשלום עם אמנון מרע ועד טוב, בגלל רוב השנאה שהייתה בלבו על הדבר הזה, שאם היה מוכיחו היה לבסוף גם מפייסו. לאחר שנתיים שבהן ישבה תמר בבית אבשלום אירגן אבשלום חגיגה לרגל ה[[גז (חקלאות)|גז]] ב[[בעל חצור]], אליה הזמין את כל אחיו הנסיכים למשתה. קודם לכן נתן אבשלום ל"נעריו" הוראה להרוג את אמנון בעת שהוא יהיה שיכור. לאחר שביצע את זממו ברח אבשלום לבית סבו המלך תלמי בגשור.
| |||