יוג'ין פאמה – הבדלי גרסאות

'''יוג'ין פאמה''' (ב[[אנגלית]]: '''Eugene Fama'''; נולד ב-[[14 בפברואר]] [[1939]]) הוא [[כלכלן]] [[אמריקאי]] ופרופסור ל[[מימון]] ב[[אוניברסיטת שיקגו]]. פאמה נחשב לאבי תורת המימון המודרנית, בזכות מחקריו פורצי הדרך בתחום [[התאוריה המודרנית של תיקי השקעות]] והערכות שווי נכסים. הוא אחד הכלכלנים המצוטטים והמשפיעים ביותר בתחומו‏‏{{הערה|1=‏[http://ideas.repec.org/e/pfa110.html יוג'ין פאמה באתר ideas.repec.org]‏}}, כתב מעל 100 מאמרים, שהתפרסמו ב[[כתב עת מדעי|כתבי עת מקצועיים]], ושני ספרים. בשנת [[2013]] זכה ב[[פרס נובל לכלכלה]] יחד עם [[רוברט שילר]] ו[[לארס פטר האנסן]].

פאמה נולד ב[[בוסטון]] שבמדינת [[מסצ'וסטס]]. ב-[[1956]] החל בלימודי תואר ראשון ב[[שפות רומאניות]] ב[[אוניברסיטת טאפטס]] המקומית, לאחר שנתיים החל להתמקד בלימודי [[כלכלה]]. הוא המשיך ללימודי [[MBA]] ודוקטורט בכלכלה ומימון באוניברסיטת שיקגו, בה עשה את כל הקריירה האקדמית שלו מלבד שנתיים שלימד ב[[בלגיה]]. עבודת ה[[תזה]] שלו לדוקטורט, שנעשתה תחת הדרכתו של [[מרטון מילר]], עסקה בחיזוי מחירי [[מניה|מניות]], פאמה מצא כי המחירים מתנהגים באופן הבלתי ניתן לחיזוי מנתוני מחירי העבר, כלומר ב"[[הילוך מקרי]]" (רנדומלי). העבודה התפרסמה ב-[[1965]] בכתבי עת למימון תחת הכותרת '''Random Walks In Stock Market Prices'''. פאמה טבע את המונחים [[שוק יעיל]] (efficient markets), ויעילות שוק (market efficiency) שהפכו למושגים מקובלים בשיח הענפי.

במהלך עבודתו בשיקגו נבנה לראשונה מאגר מסודר ואמין של היסטוריית מחירי ניירות ערך (CRSP), מה שאפשר לחוקרים ביצוע בדיקות אמפיריות לתאוריות המימוניות. ב-[[1969]] פרסם פאמה עם עמיתיו מייקל ג'נסן, לורנס פישר וריצ'רד רול את המחקר האמפירי שביצעו ובו בחנו את תגובת מחירי ניירות ערך למידע חדש שהתפרסם. המחקר כלל מתודולוגיה חדשה לניתוח התגובות, והראה כיצד מגיבים המשקיעים במהירות ומחירי ניירות הערך משקפים כמעט מיידית את הגלום במידע החדש. [http://papers.ssrn.com/sol3/papers.cfm?abstract_id=321524#PaperDownload]

ב-[[1970]] פרסם בכתב העת למימון את מאמרו פורץ הדרך '''Efficient Capital Markets: A Review of Theory and Empirical Work'''. פאמה סקר במאמר זה את המחקרים והנתונים שנאספו ממדינות שונות בעולם לגבי יעילות שוקי המניות ברמות שונות, לצורך כך פאמה הגדיר שלוש רמות של יעילות בשווקים: הרמה החלשה בה מחיר המניה משקף ידע של המשקיעים לגבי מחירים והיקפי המסחר במניה בעבר, הרמה החצי חזקה בה המחיר משקף את כל המידע הפומבי הקיים, והרמה החזקה בה המחיר משקף הן את המידע הגלוי והן מידע פנים. [http://www.e-m-h.org/Fama70.pdf]

שורת מאמרים אלו הניחו את הבסיס התאורטי והעובדתי למה שמכונה [[תאוריית השוק היעיל]], שהתבססה על תאוריית ה[[ציפיות רציונליות|ציפיות הרציונליות]] והגעה ל[[שיווי משקל (כלכלה)|שיווי משקל]] כלכלי. עם השנים הפכה התאוריה לנקודת המוצא של חוקרי המימון, כשעל מסקנותייה נעשו מחקרים רבים במטרה לבחון את נכונותה בתנאים שונים.

באמצע [[שנות ה-80]] החל פאמה לשתף פעולה עם עמיתו מאוניברסיטת שיקגו [[קנת פרנץ']] בסדרת מחקרים הנוגעים להערכת שווי נכסים. בין השאר השניים הטילו ספק בנכונותו של המודל המקובל להערכת שווי המניות ה-[[CAPM]]. ב-[[1992]] פרסמו פאמה ופרנץ' את מחקרם על סיכון ותשואה בו בחנו את ביצועיהן של אלפי מניות משנות ה-60 ועד תחילת שנות ה-90. הם הראו כי ה[[בטא (מדד)|בטא]] שעל פי מודל ה-CAPM קובעת את התשואה הנדרשת למחיר המנייה, בכך שמגדירה את רגישות המניה לכלל השוק, אינה מהווה מכשיר מספק וכי קיימים גורמים משפיעים נוספים.