דוד הבנאי – הבדלי גרסאות

 

דוד עצמו היה אדם משכיל, שהטיף לסובלנות כלפי הדתות האחרות. בתקופת שלטונו הוא ביטל את המסים וחובות השרות שהיו מוטלים על המוסלמים וה[[יהדות גאורגיה|יהודים]], והגן על ה[[סופיות|סופים]] והמשכילים המוסלמים. בשנת [[1123]], שיחרר צבאו של דוד את [[דמניסי]], המעוז הסלג'וקי האחרון בדרום גאורגיה. ובשנת [[1124]], כבש דוד לבסוף את [[שירוואן]] ([[אזרבייג'ן]]), והעיר ה[[ארמניה|ארמנית]], [[אני (ארמניה)|אני]] (Անի), מידי ה[[אמיר]]ים המוסלמים. דוד המשיך להרחיב את גבולות ממלכתו עד ל[[נהר אראס]]. ה[[ארמנים]] ראו בו משחרר וסיפקו מעט כוחות עזר לצבאו. בעקבות ניצחונותיו על המוסלמים כונה דוד, "חרב ה[[משיח]]". {{ציטוט|תוכן=מלך המלכים, דוד, בן גיאורגי, חרב המשיח|מקור=כתובת על מטבע נחושת מתקופת דוד הבנאי}}

 

דוד הבנאי נפטר ב-[[24 בינואר]] [[1125]], ולאחר מותו נקבר, על פי בקשתו, תחת האבן בתוך בית השער הראשי של [[מנזר גלאתי]], כך שכל מי שמגיע לאקדמיית גלאתי האהובה עליו ידרוך על קיברו תחילה. בנו הבכור [[דמטרה הראשון מלך גאורגיה|דמטרה הראשון]], שירש אותו בכס המלכות, המשיך את דרכו המנצחת של אביו.

 

המלך דוד הקדיש תשומת לב רבה להשכלת האוכלוסייה. הוא בחר ילדים שנשלחו ל[[האימפריה הביזנטית|אימפריה הביזנטית]] "כדי שילמדו שפות ויביאו הביתה תרגומים מעשי ידיהם". בימיו היו מספר בתי ספר ואקדמיות בגאורגיה, ביניהם [[אקדמיית גלאתי]], שהתקיימה במקום בו נמצא כיום [[מנזר גלאתי]]. {{ציטוט|תוכן=[[ירושלים]] השנייה של כל המזרח ללימוד כל דבר בעל ערך, להוראת הידע - [[אתונה]] השנייה שתעלה בהרבה על זו הראשונה בחוק האלוהי, קנון (החוק הכנסייתי) לתפארת הכנסייה.|מקור=היסטוריונים של דוד הבנאי מתארים את אקדמיית גלאתי}}

 

בתקופת שלטונו של דוד הושלמו בנייתן של [[קתדרלת אלאוורדי]], [[קתדרלת סווטיצחובלי]] ו[[מנזר גלאתי]]. הבניינים עוטרו בכיורים ובגילופים המשולבים בדגמי גפן מסורגת ו[[מיתולוגיה של גאורגיה|חיות אגדיות]]. הבניינים מפורסמים גם בתמשיחים המבוססים על האומנות הביזנטית אם כי פחות מסוגננים. התמשיחים מתארים דמויות וחזיונות מכתבי הקודש, דיוקנאות של קדושים גאורגיים, בני משפחת המלוכה ונדבנים מקומיים. עבודות המתכת באותה תקופה הגיעו לרמה גבוהה. ביניהן ניתן לציין איקונות, צלבים וכריכות ספרים מזהב ומכסף משובצות באבני חן או מצופות אמייל. כתבי היד הגאורגיים מאותה תקופההגיעו לרמה קליגראפית גבוהה ומעוטרים במיניאטורות ציבעוניות.