בטי המקפצת – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Dexbot (שיחה | תרומות)
מ Removing Link GA template (handled by wikidata)
מ ויקישיתוף בשורה
שורה 1:
[[תמונהקובץ:Smine nolabel.svg|שמאל|ממוזער|150px|תרשים של בטי המקפצת]]
[[קובץ:Schrapnel_allemand.JPG|שמאל|ממוזער|150px|דגם של מוקש-S]]
'''בטי המקפצת''' ('''Bouncing Betty''') הוא כינוי שניתן על ידי חיילים אמריקאים ל'''מוקש-S''' ([[אנגלית]]: S-Mine [[גרמנית]]: Schrapnellmine) - [[מוקש נגד אדם]] אשר נודע ביעילותו הרבה. עיקרון הפעלתו התבסס על שיגור המטען העיקרי לגובה של כמטר אחד (בערך לגובה המותן) והפעלתו בעודו באוויר.
שורה 8:
== היסטוריה ==
 
החיילים הראשונים שנתקלו במוקש ה-S היו חיילים [[צרפת|צרפתיים]]יים שניסו לפלוש לאזור [[חבל הסאר]] בין ה-7 ל-11 בספטמבר [[1939]], עם פתיחת מלחמת העולם השנייה. מוקש ה-S היה אחראי כמעט לבדו להברחת החיילים התוקפים והצרפתים כינו את המוקש "החייל השקט". הביצועים של המוקש באזור הסאר הוכיחו את יעילותו כנשק הגנתי, והובילו את [[ארצות הברית]] ומדינות נוספות לנסות לחקות את עיצוב המוקש.
 
במהלך הקרבות ב[[צפון אפריקה]] וב[[אירופה]], השתמשו הגרמנים רבות במוקשי "בטי המקפצת". לדוגמה, הארמייה הגרמנית העשירית פרסה יותר מ-23,000 מוקשים שכאלו בהגנה מפני הפלישה של בעלות הברית ל[[איטליה]].
שורה 18:
לאחר סיום המלחמה הופסק יצורם של מוקשי-S בגרמניה. אין ידוע מה עלה בגורל המוקשים שנותרו במחסני התחמושת בעת סיום המלחמה, אך יש להניח שהם הושמדו כחלק מפירוק-נשקו של הצבא הגרמני לאחר הכניעה.
 
למרות זאת, צבאות רבים בעולם אימצו את רעיון המוקש המקפץ ופיתחו גרסאות משלהם למוקש ה-S הגרמני. מוקשים מנתרים נמצאים עדיין בשימוש בעולם, כולל ב[[ישראל]]. מוקש מנתר שימש גם את ארגוני הטרור במהלך [[מלחמת וייטנאם]], [[מלחמת עיראק]], [[מלחמת אפגניסטן השנייה]] [[מלחמת לבנון]] ו[[מלחמת לבנון השנייה]].
ב[[צה"ל]], האחריות על הטיפול במוקשים אלה, בדומה לכל [[חומר נפץ|חומרי הנפץ]] ואמצעי החבלה, מוטלת על חיילי [[חיל ההנדסה הישראלי|חיל ההנדסה]].
 
שורה 25:
משקל המוקש עומד על 4 [[ק"ג]] בקירוב, כשהמשקל תלוי בסוג [[חומר נפץ|חומר-הנפץ]] אשר שימש את דגם המוקש הספציפי.
 
המטען העיקרי של המוקש התבסס על חומר נפץ מסוג [[TNT]], בעוד ששיגורו של המטען העיקרי לאוויר בוצע באמצעות מטען קטן של [[חומר נפץ הודף]] שמוקם מתחת למטען העיקרי.
 
הפעלת המוקש התבסס על [[מרעום]] השהיה, אשר יזם את חומר הנפץ ההודף ארבע שניות לאחר ההפעלה הראשונית (בדרך כלל באמצעות דריכה של אדם על חיישן ההפעלה). יזימת המטען ההודף שיגרה את המוקש לאוויר, ומרעום השהייה נוסף יזם את המטען העיקרי כ-1 עד 1.5 שניות לאחר מכן (משך הזמן אשר אפשר למוקש לזנק לגובה הרצוי).
 
[[תמונהקובץ:S-mine.jpg|שמאל|ממוזער|150px|צנחן אמריקאי מדגים את תהליך ניטרולו של מוקש-S]]
[[קובץ:Bouncing-mine.svg|ימין|ממוזער|250px|דיאגרמה המראה את אופן פעולתו של מוקש-S]]
 
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
*[http://www.custermen.com/ItalyWW2/Weapons.htm Weapons of the Italian Campaign] - פרטי השימוש במוקש-S ובכלי הנשק אחרים בזמן שחרור איטליה על ידי בעלות הברית
[[קטגוריה:מוקשים]]
[[קטגוריה:אמצעי לחימה גרמניים במלחמת העולם השנייה]]