צוואר הרחם – הבדלי גרסאות

'''צוואר הרחם''' (בלועזית: cervixCervix) הוא החלק הצר והתחתון ביותר של ה[[רחם]]. צוואר הרחם מחבר בין גוף הרחם לבין ה[[נרתיק]] (vagina).

החלק שלחלק צוואר הרחם, אשר בולטהבולט לתוך ה[[נרתיק]]. הוא מכונה גם portio vaginalis. אורכו הממוצע של חלק זה עומד על 3 ס"מ ורוחבו עומד על 2.5 ס"מ. הוא בעל שטח פנים קמור ואלפיטי, אשר ומורכב משפה קדמית (אנטריורית) ושפה אחורית (פוסטריורית).

* אגנזיס של צוואר הרחם (חוסר התפתחות של הצוואר): לרוב, היעדר צוואר הרחם מלווה בהיעדר של גוף הרחם עצמו וחלקו העליון של הנרתיק- מצבים כגון Mullerian aplasia. נשיםלנשים אלו הינן בעלותאל שחלות מתפקדות ויכולותויכולת לתרום ביצית לפונדקאית. לעתים, קיים חוסר התפתחות של צוואר הרחם אולם הרחם עצמו התפתח. מצב כזה מקושר ל[[אנדומטריוזיס]], היות שבמהלך המחזור החודשי מצטבר דם בזמן הווסת שאינו יוצא דרך צוואר הרחם אל הנרתיק, אלא זורם באופן רטרוגרדי לחלל הבטן ומביא להיווצרות אנדומטריוזיס. הטיפול הניתוחי במצבים כאלו הינויהיה לרוב הרחבה של הנרתיק או Neo vagina.

* בעיה בהתמוססות של הספטום הרחמי: לאחר תהליך האיחוי של הצינורות המולריאניים כאמור לעיל, קיימת התמוססות של הספטום ברחם. הימצאות ספטום (מחיצה) ברחם מביאה לאנומליה נוספת הקרויה [[רחם מחיצתי]]. המחיצה יכולה להימשך מהחלק העליון של הרחם ועד לצוואר הרחם עצמו, ובכך מחלקת את הרחם לשני רחמים, או שהמחיצה יכולה להימשך רק עד חלק מסוים מהרחם. המחיצה כוללת שכבה פיברו-מוסקולרית, ורחם מחיצתי מקושר מאד לבעיות מיילדותיות: נשים עם רחם מחיצתי לרוב נוטות להפלות ספונטניות בין שבוע 8 ל- 16, ככל הנראה מאחר שהמחיצה מפריעה לתהליך השתרשות העובר ברחם. בנוסף, רחם מחיצתי מקושר ל[[לידה מוקדמת]], מצגי עובר בעייתיים ו[[פיגור גדילה תוך רחמי]]. בקירוב, 70-88% מהסיבות להפלות כתוצאה ממומים אנטומיים ברחם, הינםנובעות בגלל רחםמרחם מחיצתי. הטיפול בכך הינו ראשיתמתחיל אבחון-באבחון: יש להבדיל רחם מחיצתי מול רחם דו קרני, על ידי ביצוע לפרוסקופיה והיסטרסקופיה משולבים. כריתת המחיצה בשיטה היסטרוסקופית הראתה עליה בפריון אצל נשים אשר סבלו מהפלות חוזרות על רקע רחם מחיצתי.

* פתולוגיות צוואריות המקושרות לחשיפה ל[[דיאתילסטילבסטרול]] או DES: DES הינוהוא אסטרוגן סינתטי לא סטרואידלי, שסונתז לראשונה בשנת 1938, ובעבר ניתן לנשים בהריון תחת ההנחח השגויה כי הוא יביא להורדת סיכונים הכרוכים בהריון. בשנת 1971 נמצא כי מתן DES לנשים בהריון הביא לכך שילדותיהן סבלו משיעור גבוה יותר של סרטנים נדירים בנרתיק ופתולוגיות נוספות. DES הביא לפתולוגיות צוואריות שונות. נשים אשר נחשפו ל- DES בהיותן ברחם ושהן בעלות התפתחות אבנורמלית של צוואר הרחם כתוצאה מכך, נוטות לסבול יותר מ[[אי פריון]], [[הפלות]], [[הריון חוץ רחמי]] ו[[לידה מוקדמת]]. כיום, לאור הפסקת השימוש בתרופה זו אצל נשים בהריון החל משנות ה- 70, מספרן של נשים אלו הולך ויורד.

בדיקת משטח צווארי או [[פאפ סמיר]] לרוב מייצגת את השינויים הפתולוגיים המתרחשים בצוואר הרחם כתוצאה מזיהום. תהליכים זיהומיים מתאפיינים באודם ובצקת של צוואר הרחם וכן הפרשות רבות, בעיקר בשלב האקוטי, כאשר לאחר התהליך החריף קיימת לעתים דלקת כרונית המאופיינת בריבוי של תאי רקמת חיבור המביאים אף להיפרטרופיה ולהארכת צוואר הרחם עצמו. התלונה השכיחה ביותר במצבים של דלקת כרונית של צוואר הרחם הינההיא לויקוריאה (leukorrhea)- הפרשה לבנה אשר מביאה לחוסר נוחות בנרתיק. סיבוכים נוספים של דלקת כרונית כוללים היצרות הצוואר (סטנוזיס) וכן בעיות פריון.

* זיהום על ידי '''כלמידיה טריכומטיס''': כלמידיה טריכומטיס הינההיא [[פתוגן]] המועבר במגע מיני, החודר לתוך שכבת האפיתל העמודית של צוואר הרחם וגורם לאנדו-סרוויטיס (דלקת בשכבה העמודית של צוואר הרחם). במידה והאישה בהריוןהרה, החיידק עלול להדביק את העובר בעוברו בתעלת הלידה. כמו כן, עלול החיידק לדרום לדלקת חצוצרות וכן לדלקת אגנית ואף פריטוניטיס (תסמונת פיץ-יו-קרטיס המאופיינת בפרי-הפטיטיס: הידבקויות דמויות נבל בין הכבד לבין שכבת הפריטונאום הפריאטלית). לרוב, הדבקה של כלמידיה טריכומטיס הינההיא יחד עם הדבקה ב[[גונוריאה]]. כלמידיה טריכומטיס עלולה להדביק גם את העיניים ולהביא לטרכומה ולקונג'וקטיביטיס. בשלב של דלקת חריפה בצוואר הרחם, ההפרשה המאפיינת הדבקה בכלמידיה הינההיא הפרשה מוגלתית כשצוואר הרחם הינו אדום וגדוש. אבחון הדבקה בכלמידיה יכול להיעשות על ידי לקיחת תרבית, אשר הרגישות שלה הינהרגישותה 70% בלבד. כיום קיימות טכניקות מדויקות יותר לאבחנה של הדבקה על ידי כלמידיה כגון PCR, המאפשר גם זיהוי הדבקה בגונוריאה. הטיפול בכלמידיה כולל מתן אזיתרומיצין במנה אחת או דוקסיציקלין פעמיים ביום למשך שבעה ימים.

* זיהום על ידי '''ניסריה גונוריאה''' (חיידק ה[[זיבה]]): זוהי סיבה נפוצה לדלקת צוואר הרחם (סרוויסיטיס), כשהפתולוגיה דומה להדבקה בכלמידיה- החיידק גורם לזיהום האפיתל העמודי של צוואר הרחם, ומשתמש בו כאזור לצורך "גיחות" נוספות בחלל הרחם והחצוצרות. ההפרשה המאפיינת הדבקה חריפה של צוואר הרחם על ידי גונוריאה, דומה להפרשה במקרה של הדבקה בכלמידיה ולעתים קשה להבדיל ביניהן- ההפרשה היא מוגלתית. אבחוןלאבחון הדבקה על ידי גונוריאה בצביעת גראם הינה בעלת רגישות נמוכה- 50% בלבד, ועל כן ניתן לאבחן גונוריאה באמצעות טכניקות חדישות יותר כגון ביצוע PCR. הטיפול בגונוריאה כולל מתן של אופלוקסצין או ציפרופלוקסצין. לאור הנתונים המציינים עשרות אחוזים של נשים אשר נדבקו בכלמידיה בנוסף על גונוריאה, הטיפול הינויהיה משולב לכלמידיה ולגונוריאה.

* זיהום על ידי '''הרפס''' מביא לנגעים בצוואר אשר דומים לנגעים הקיימים באזור ה[[עריה]] (vulva). הנגעים שלנגעי ההרפס הינם שלפוחיתיים[[שלפוחית]]יים בהתחלה והופכים דמויי- כיב בהמשך. ההדבקה הראשונית יכולה להיות חמורה, ולהביא לחום, כאבי שרירים והרגשה כללית רעה למשך כשבועיים. בסופו של דבר, הכיבים מתרפאים, אולם קיימת הישנות של המחלה בעוצמה פחותה יותר היות שהנגיף נותר חבוי בגוף (לטנטי) ונמצא בתאי אפיתל בצוואר הרחם. בכמעל 90% מהמקרים, הנגיף הינוהוא הרפס מסוג 2 - HSV2. ביתר המקרים, הנגיף הינוהוא הרפס מסוג 1 (אשר אחראי גם להרפס בשפתיים). במידה ואישה בהריון מאופיינת עם מחלת הרפס גניטלית פעילה, קיימת התוויה לביצוע [[ניתוח קיסרי]] היות שמעבר העובר בתעלת הלידה כשקיים זיהום פעיל עלולה להביא לזיהומים קשים. בבדיקת משטח מצוואר הרחם, ניתן לראות תאים מוגדלים מאד, עם ציטופלסמה הנראית כמו ground glass וגופיפי הסגר בגרעין.

* זיהומים נוספים של צוואר הרחם והנרתיק כוללים מזהמים כגון [[טריכומונס]]- אשר גורם לצוואר הרחם למראה "תות שדה" עם נקודות אדומות, או [[קנדידה]] אשר מביא לשכבה לבנה גבינתית שקשה להסירה, ובמידה ומסירים אותה לעתים קיימות נקודות דימום שונות. הטיפול בטריכומונס הינונעשה באמצעות מתן מטרונידזול (במנה אחת או בשתי מנות ליום למשך שבעה ימים, כולל מתן התרופה לבן הזוג).