ז'אן פיאז'ה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
מ ויקיזציה
שורה 10:
פיאז'ה נבחר על ידי המגזין "[[טיים מגזין|טיים]]" כאחד ממאה האנשים שעיצבו את [[המאה ה-20]]{{הערה|1=[http://www.time.com/time/time100/scientist/profile/piaget.html פיאז'ה - אחד ממאה האישים שהשפיעו על המאה ה-20, בגיליון TIME] בקטגוריית מדענים}}.
 
===מחקריו ורעיונותיו המרכזיים===
* ההתמקדות ב[[חשיבה]] מודעת ובהתפתחות - בניגוד לענפי הפסיכולוגיה המקובלים בראשית תקופת עבודתו של פיאז'ה (ה[[פסיכואנליזה]] התמקדה ב[[יצר]]ים תת-מודעים, ה[[ביהייביוריזם]] התעלם מכוונות מהמחשבה בטענה כי היא בלתי מדידה וה[[גשטלט]] שהתמקד ב[[תפישה]]). פיאז'ה היה במקצועו [[ביולוג]], שעסק בחקר [[רכיכות]] והכיר את תורת ה[[אבולוציה]] ופילוסוף, שעסק ב[[תורת ההכרה]]. במרבית מחקריו הוא עסק בחקר התפתחות כלי ה[[מחשבה]]. במהלך חייו עסק ב[[פסיכולוגיה התפתחותית]]-[[פסיכולוגיה קוגניטיבית|קוגניטיבית]] (פסיכולוגיה התפתחותית של דרכי המחשבה המודעת) והרבה לחקור את תקופת ה[[ילדות]] - החל מה[[לידה]] ועד [[גיל ההתבגרות|ההתבגרות]]. הוא התעניין גם בתחום ה[[אפיסטמולוגיה]] (תורת התודעה) - בעיקר בדרכי רכישת הידע אצל בני האדם כפרטים.
* פיאז'ה רואה את התפתחות כלי המחשבה ואת הצטברות הידיעות, אצל הפרט, ברגע נתון, כתוצאה של הליכי התאמה והטמעה. דהיינו הליכי שינוי הסביבה כך שתתאים להלך מחשבתו של הפרט ושינוי הלך מחשבתו של הפרט, כך שיתאים לסביבה. כדוגמה להתאמה ולהטמעה, ניתן להביט באופן בו פעוט לומד על הטיות מילים, היוצאות מן הכלל הדקדוקי המוכר לו. בשלב הראשון, הפעוט יחשוב כי צורת הריבוי של המילה "וילון" היא "וילונים", למרותאף על פי שהצורה האמיתית היא "וילונות", מכיוון שהוא מנסה '''להטמיע''' את המציאות ל[[סכמה קוגניטיבית|סכמות]] המושרשות אצלו כך שהדבר תואם את תפישתו הדקדוקית בשלב זה. בשלב הבא, המבוגרים יתקנו אותו שוב ושוב, כשישגה בהטיית הרבים של המילה "וילון", ובשלב השלישי, הפעוט עשוי להגות את המילה "וילונות", ולאחר שיעשה זאת לעתים תכופות, הוא '''יתאים''' את הסכמה המובנית אצלו לכך שיש לומר "וילונות". פיאז'ה רואה את הליכי ההתאמה וההטמעה כמקבילים להליכי ה[[הסתגלות אבולוציונית|הסתגלות האבולוציונית]] של המין הטקסונומי.
** כפילוסוף, פיאז'ה טוען, כי גם הצטברות הידע המדעי של כלל האנושות נעשית בתהליכי התאמה והטמעה. כשהאקדמיה פוגשת תופעה חדשה היא מנסה, בשלב הראשון, להסביר אותה רק בעזרת הידע הקיים. אם ההסבר אינו טוב דיו ואם קיימת מודעות להיותו של ההסבר לא מוצלח, נעשה ניסיון לשנות במעט את הידע הקיים, כך שהוא יוכל להסביר את התופעה. שינוי דרסטי בידע הקיים יתחולל לעתים נדירות ביותר וכמעט לעולם לא עם הפגישה הראשונה בתופעה קשה להסבר. כדוגמה לזה, נותן פיאז'ה את התפתחות ההגדרות של המתמטיקאים עבור [[שדה (מבנה אלגברי)|שדות מספרים אלגבריים]]. הוא טוען, כי תחילה האדם הכיר רק את המספרים הממשיים. בהמשך הוא ניסח על פי מספרים אלה את השברים, את המספרים השליליים ואת המספרים הבלתי רציונליים. בניית השדות החדשים נעשתה בתהליך של התאמה והטמעה ולא בתהליך של קבלת רעיון חדש לחלוטין.
* פיאז'ה הוא יוצרה של '''[[תאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית של פיאז'ה]]''' - תאוריית ההתפתחות בשלבים, המתייחדת בכך שהיא מסבירה את ההתפתחות הקוגניטיבית, כתהליך המורכב משלבים הנבדלים זה מזה איכותית, ואשר הם אוניברסליים - משותפים לילדי כל התרבויות. כמו כן מסבירה תאוריה זו את [[התפתחות מוסרית|ההתפתחות המוסרית]] הנובעת מההתפתחות הקוגניטיבית. תאוריה זו שינתה את פני הפסיכולוגיה הקוגניטיבית והחינוכית והיא מבחינת חומר לימוד חובה לסטודנטים במקצועות אלה. פיאז'ה הוכיח והדגים את תאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית שלו בסדרת ניסויים מפורסמים, בהם מוצגות חידות לילדים בגילים שונים, כאשר את החידות מצליחים לפתור רק ילדים שעברו גיל מסוים ובחלק מהחידות, גם איכות הפתרון הולכת ומשתפרת עם הגיל (פעוטות טועים, ילדים בגיל מסוים נותנים פתרון גמלוני ולא מדויק ונערים בני 16 כבר מצליחים לפתור במהירות ובשיטתיות ויכולים להסביר את הפתרון בפשטות).