גבהרד לברכט פון בליכר – הבדלי גרסאות

פון בליכר נולד בעיר הנמל [[הים הבלטי|הבלטית]] [[רוסטוק]], אז חלק מנסיכות [[מקלנבורג-שוורין|מקלנבורג]], ב-16 בדצמבר 1742. בגיל 16 התגייס בליכר לצבא השבדי בתור [[הוסר]] ונלחם כנגד [[הצבא הפרוסי]] במהלך [[מלחמת שבע השנים]]. שנתיים אחרי גיוסו בשנת [[1760]] במהלך אחד הקרבות, נתפס בלוכרבליכר על ידי הוסרים פרוסים והפך ל[[שבוי]] בצבא הפרוסי. מפקד הרגימנט הפרוסי שהתרשם מפון בליכר, איפשר לו לשרת ברגימנט שלו.

פון בליכר המשיך לשרת תחת הצבא הפרוסי בתור קצין ב'רגימנט ההוסרים האדומים' ולחם לאורך [[מלחמת שבע השנים]]. בשנת [[1773]] עזב את הצבא לאחר שקידומו לדרגת [[רב-סרן]] עוקבעוכב, כתוצאה מהתנהגות קציוניתקיצונית שהפגין בין היתר כאשר הדמה הוצאה להורג של נזיר. עזיבתו של פון בליכר את הצבא נעשתה באישורו של [[פרידריך השני, מלך פרוסיה]] מה שמנע ממנו לחזור לצבא כל עוד פרידריך נמצא בכס המלכות.

במהלך 14 השנים הבאות היה פון בלוכרבליכר איש חקלאות, התחתן והקים משפחה, אך עם מותו של פרידריך הגדול חזר פון בליכר לצבא הפרוסי בשנת [[1787]] ושירת ברגימנט ההוסרים האדומים אותו עזב. במשך השנים הבאות קודם מספר פעמים בדרגות עד אשר, בשנת [[1794]] קיבל את הפיקוד על הרגימנט, על שרותו בשנים אלו קיבל את העיטור הגבוה הניתן בצבא הפרוסי; ה[[פור לה מריט]]. בשנת [[1801]] קודם לדרגת לוטננט ג'נרל ([[רב אלוף]]).