ניסוי טריניטי – הבדלי גרסאות

'''ניסוי טריניטי''' (ב[[אנגלית]]: '''Trinity test''') היה ה[[ניסוי בנשק גרעיני|ניסוי הגרעיני]] הראשון, במהלכו הופעלה לראשונה בהיסטוריה [[פצצה גרעינית]]. הניסוי נערך על ידי [[צבא ארצות הברית|הצבא האמריקניהאמריקאי]] ב-[[16 ביולי]] [[1945]] ב[[ניו מקסיקו]] שב[[ארצות הברית]], ומטרתו הייתה לבחון את יעילות הפצצה החדשה בטרם ייעשה בה שימוש צבאי ב[[מלחמת העולם השנייה]]. עוצמת הפיצוץ בניסוי הייתה שקולה לכ-20 [[קילוטון TNT]].

ניסוי טריניטי היה שיאה של [[תוכנית מנהטן]], התוכנית האמריקניתהאמריקאית הסודית לפיתוח [[נשק גרעיני]]. במהלך תוכנית מנהטן פותחו שני סוגי פצצות גרעיניות – פצצת [[אורניום]] המבוססת על "מנגנון ירי" ופצצת [[פלוטוניום]] המבוססת על "מנגנון קריסה". ספקות בנוגע ליעילות מנגנון הקריסה, המורכב והעדין מביניהם, ומחסור באורניום, הביאו להחלטה לבחון בניסוי פצצה מהסוג השני.

המחקר הבריטי-אמריקאי בתחום ה[[פיזיקה גרעינית|פיזיקה הגרעינית]] הואץ והוגבר עוד בשנת [[1939]], בעקבות מכתב ששלח [[אלברט איינשטיין]] לנשיא [[פרנקלין דלאנו רוזוולט|פרנקלין רוזוולט]] ובו התריע על התקדמות המחקר בתחום זה בגרמניה הנאצית,{{הערה|1=[http://hypertextbook.com/eworld/einstein.shtml נוסח מכתבו של איינשטיין לנשיא רוזוולט]}} אולם רק ב-[[1942]] נפלה ההחלטה ב[[הבית הלבן|בית הלבן]] להוציא לפועל את רעיון פיתוחו של נשק רב עוצמה המבוסס על אנרגיית [[ביקוע גרעיני]] – הפצצה הגרעינית. פרויקט פיתוח הפצצה – '''תוכנית מנהטן '''– הועבר לטיפול חיל ההנדסה של הצבא האמריקניהאמריקאי, אשר מינה את הגנרל [[לסלי גרובס]] לתפקיד מנהל התוכנית ואת [[רוברט אופנהיימר]] לתפקיד המנהל המדעי. התוכנית התמקדה הן בפיתוח מבנה הפצצה והן בהפקת [[חומר בקיע]] – [[אורניום מועשר]] ו[[פלוטוניום]] – ליצירת [[תגובת שרשרת גרעינית]] האמורה להתחולל בתוכה. בסיס התוכנית מוקם ב[[המעבדה הלאומית לוס אלמוס|מעבדות לוס אלמוס]], [[ניו מקסיקו]] בשל ריחוקן ממקום יישוב, תהליך [[העשרת אורניום|העשרת האורניום]] התבצע ב[[אוק רידג' (טנסי)|אוק רידג']], [[טנסי]], וייצור הפלוטוניום ב[[הנפורד]] שב[[וושינגטון (מדינה)|מדינת וושינגטון]].

כשלושה שבועות לאחר הצלחת ניסוי טריניטי השתמשו האמריקניםהאמריקאים בנשק החדש נגד ה[[יפן|יפנים]], בתקווה כי הדבר יחיש את קיצה של [[המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט|המלחמה בזירת האוקיינוס השקט]]. הפצצה הראשונה, שהייתה מוכנה עוד טרם הניסוי, הוטלה על [[הירושימה]] ב-[[6 באוגוסט]] 1945. פצצה זו, שנקראה "[[ילד קטן]]", הכילה אורניום מועשר והופעלה באמצעות מנגנון ירי. הפצצה השנייה, "[[איש שמן]]", המבוססת על פלוטוניום ומנגנון דחיסה זהה לזה שבפצצת הניסוי, הוטלה על [[נגסאקי]] כעבור שלושה ימים, ב-[[9 באוגוסט]]. בשתי ההפצצות נהרגו מיידית כ-120,000 איש ועוד אלפים רבים מתו בשנים שלאחר מכן כתוצאה מפציעתם ומהשפעת הקרינה והנשורת הרדיואקטיבית.

לאחר הפצצת נגסאקי נכנעה ממשלת יפן ללא תנאים, ובאה אל סיומה מלחמת העולם השנייה. אף שברור היה כי השימוש בנשק הגרעיני הוא זה שהביא לסיום המלחמה עוד בטרם החלה הפלישה האמריקניתהאמריקאית המתוכננת לאיי יפן שככל הנראה הייתה גובה מהם מחיר כבד בחיי אדם, התעוררו בשנים שלאחר מכן ויכוחים וחילוקי דעות באשר לנחיצות השימוש ב[[נשק גרעיני]] כנגד יפן מטעמים מוסריים וצבאיים. עוצמת ההרס האיומה של הנשק הגרעיני ואפשרויות יישומו רדפו רבים מאנשי תוכנית מנהטן עד יומם האחרון. מאז ועד היום לא נעשה שימוש נוסף בפצצה גרעינית כנשק מלחמתי.