הווארד דין – הבדלי גרסאות

אחרי תבוסת המפלגה הדמוקרטית בבחירות הכלליות בנובמבר 2004, עלה שמו כמועמד ליו"ר הוועד הדמוקרטי הלאומי (Democratic National Committee), תפקיד שבעיקרו מקביל למזכ"ל מפלגה בישראל. הוא הכריז על מועמדותו ב-11 בינואר [[2005]]. מתנגדיו טענו שמינוי כזה עלול לתת למפלגה דימוי קיצוני. מנגד עמד לזכותו הישגו בבניין הארגון שצמח מהקמפיין שלו, עורר את "השטח" ונשאר פעיל לאורך זמן. כנגדו התמודדו מספר אישים, רובם חברי קונגרס לשעבר, אולם הם פרשו עד תחילת פברואר, וב-[[12 בפברואר]] הוא נבחר רשמית, לקדנציה של ארבע שנים. עם בחירתו הודיע שלא יתמודד על הנשיאות ב-2008, וכי יפעל לבניית בסיס תמיכה עממית רחב למפלגה לקראת הבחירות לקונגרס ב-2006 והבחירות לנשיאות ב-2008. במסגרת זו הוא הכריז על "אסטרטגית 50 המדינות" של בניית בסיסי כוח בכל מדינות ארצות הברית, כולל במעוזים רפובליקניים מובהקים. דבר זה הביא לחיכוך בינו לבין מנהיגים אחרים במפלגה ובראשם יושב ראש ועדת הקמפיין הדמוקרטי לבית הנבחרים, [[רם עמנואל]], שרצו לרכז מאמצים באזורים בהם סיכויי הניצחון גבוהים יותר.

 

 

אף על פי שגודל כנוצרי אפיסקופלי, עבר דין לכנסייה הקונגרגציונאלית. אשתו, ד"ר ג'ודית סטיינברג-דין היא יהודייה, ושני ילדיהם חונכו כיהודים. בניגוד למקובל, אשתו של דין המשיכה לעבוד כרופאה בעת הקמפיין שלו ב-2004, ולכן נעדרה ממנו.