הכיבוש הסורי של החרמון – הבדלי גרסאות

ביומה הראשון של [[מלחמת יום הכיפורים]], ב־[[6 באוקטובר]] [[1973]], '''כבש הצבא הסורי את החרמון''' באמצעות גדוד 82 של [[הקומנדו הסורי]], שהונחת בארבעה [[מסוק]]ים, שאחד מהם התרסק בנחיתה. בסיוע לכוחות הגדוד, השתתפו בקרב גם כוחות מגדוד הסיור המטכ"לי ה-183 וכוחות הנדסה, בנוסף במהלך הקרב לכוחות התוקפים ניתן סיוע ארטילרי ואווירי.{{הערה|כפיר, 2013, עמ' 12, 28-30.}}

 

בסיום [[מלחמת ששת הימים]] כבשה ישראל את אחת מפסגות החרמון מידי [[סוריה]], והקימה במקום את [[מוצב החרמון]], ששימש לאיסוף [[מודיעין צבאי|מודיעין]] על ידי [[אמ"ן]] ו[[חיל האוויר הישראלי]]. ערב מלחמת יום הכיפורים היו במוצב 54 חיילי צה"ל, מהם 14 לוחמים, מגדוד 13 של [[חטיבת גולני]], שאבטחו את המוצב, חיילי [[יחידה 848]] של [[אגף המודיעין]], חיילי חיל האוויר וחיילים מ[[חיל הקשר]]. בבוקר [[6 באוקטובר]], כשהסתבר כי צפויה לפרוץ מלחמה, תוגבר המוצב בצוות תצפית ארטילרי, ובכך עלה מספר חיילי המוצב ל־60.

 

משום חשיבותו האסטרטגית של המוצב וחשיבות הציוד ואנשי המודיעין של צה"ל במוצב, הוא הפך ליעד חשוב לכיבוש על ידי [[צבא סוריה]]. לצורך כיבושו הוקצאו משאבים רבים וחיילי הקומנדו עברו אימונים רבים כהכנה לקרב, זאת מתוך ההבנה כי כיבוש המוצב יאפשר לכוחות הסורים ברמת הגולן לפעול בסיוע תצפית סורית מהחרמון.

 

בשעה 13:00 לערך המריאו מאזור [[דמשק]] ארבעה מסוקי [[מי-8]] ובהם כוחות קומנדו. בשעה 13:45 הסירו כל סוללות ה[[ארטילריה]] הסוריות לאורך החזית את רשתות ההסוואה ונערכו לירי. החל מהשעה 14:00, עם פתיחתה של [[מלחמת יום הכיפורים]], הופגז מוצב החרמון באופן אינטנסיבי שאילץ את חיילי המוצב להתכנס פנימה ולשהות באולם המוצב המרכזי. בשעה 14:55 בחסות ההרעשה הארטילרית הכבדה ניגשו מסוקי הסער הסורים לנחיתה סמוך לתחנת הרכבל העליונה. בגישה לנחיתה התרסק אחד המסוקים לאחר שהרוטור הראשי שלו פגע בצלע ההר ורוב חייליו נהרגו. בסמוך לשעה 15:15 שככה ההפגזה וחמישה חיילי גולני יצאו מהמוצב וראו עשרות חיילים סורים נעים לכיוון שער המוצב. שני מקלעים מתוך השלושה שבעמדות הירי שמחוץ למוצב נפגעו מההפגזה ואילצו את חיילי גולני להשתמש בנשקם האישי מסוג [[עוזי]] ובמקלע התקין היחיד שבעמדת הירי. ירי חיילי גולני בלם וריתק את חיילי הקומנדו אולם בשל מחסור בתחמושת נאלצו הלוחמים לשוב למוצב בשעה 15:45.

 

במהלך כיבוש המוצב נהרגו 13 מחיילי צה"ל, 31 חיילים נכנעו לסורים ונפלו ב[[שבויי צה"ל|שבי]], ועשרה חיילים נחלצו. חמישה מההרוגים נקברו על ידי הסורים בקבר אחים בצידו הצפוני מזרחי של המוצב. דבר קבר האחים נודע לצה"ל מחקירת חיילים סורים שנטלו חלק בקרב ולאחר מכן נפלו בשבי צה"ל{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/13/310/053/t06/13053310.t06.htm בג"ץ 5331/13, טייב ואח' נגד היועץ המשפטי לממשלה]}}. בשבויים היה סגן [[עמוס לוינברג]], [[קצין בינה רשתית]] (קב"ר) ב[[יחידה 848]], שסיפק לשוביו מידע סודי רב על צה"ל בכלל ועל [[אגף המודיעין|אמ"ן]] בפרט.

 

לאחר כיבוש המוצב הגיעו אליו יועצים סוביטיים ונטלו ממנו ציוד אלקטרוני ישראלי שנשלח ל[[ברית המועצות]] לבדיקה. בנוסף תפסו הסורים מסמכים רבים.

 

רק לקראת סוף המלחמה הצליח צה"ל, ב[[מבצע קינוח]], לכבוש חזרה את החרמון, כולל חלק ממנו שהיה בשליטת סוריה טרם המלחמה.

 

* [[אביחי בקר]], '''[[אינדיאנים על גבעה 16|אינדיאנים על גבעה 16 - פלוגה בקרב החרמון]]''', [[הוצאת משרד הביטחון]], [[2003]]

* [[אלישיב שמשי]], '''ולא אשוב עד כלותם''', הוצאת משרד הביטחון, [[2005]], פרק רביעי: משימה בלתי אפשרית, סגן [[מודי בן ש"ך]] [[מפקד פלוגה|מ"פ]] חי"ר בקרב התקפה, עמודים 45-53.

* [[אלישיב שמשי]], '''אליהם נשואות העיניים - על מפקדי חטיבות בשדה הקרב''', [[הוצאת משרד הביטחון]], [[2006]], עמודים 109-139.

* [[אילן כפיר]], "'''הקרב על החרמון'''", [[דביר (הוצאת ספרים)|הוצאת דביר]], [[2013]].

[[קטגוריה:קרבות החזית הסורית במלחמת יום הכיפורים|חרמון]]

[[קטגוריה:החרמון]]