מישל דה מונטן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
שורה 8:
ב- [[1546]] החל דה מונטן ללמוד משפטים ב[[אוניברסיטת טולוז]], והחל ב- [[1557]] שירת כחבר המועצה המשפטית של בורדו, שם הכיר את הסופר והמשורר [[אטיין דה לה בואטי]] והתיידד עמו. ייתכן שאחד הזעזועים העמוקים ביותר בחיי מונטן היה הצפייה בגסיסתו ובמותו של ידיד זה, במגפה שפקדה את בורדו ב- [[1563]].
 
ב- [[1565]] נשא לאישה את פרנסואז דה שאסן, שילדה לו שש בנות שחמש מהן מתו בילדותן. על בתו היחידה הוא מדבר ברוך ובעדינות. ב- [[1568]] נפטר אביו, ודה מונטן, כבן הבכור, ירש את אחוזת המשפחה. ב- [[1570]] מכר את משרתו כחבר המועצה המשפטית של בורדו, וב- [[1571]] ביום הולדתו ה- 38, פרש מהמולת העיר אל אחוזתו הכפרית כדי להתמסר לכתיבה. באותה שנה זכה בתואר "[[אביר]] [[מסדר סן-מישל]]" שהיה מסדר הכבוד של [[מלך]] [[צרפת]].
 
בעוד שבפריז ובכמה פרובינציות התחולל [[טבח ליל ברתולומאוס הקדוש]] (שהחל ב-[[24 באוגוסט]] [[1572]]), הסתגר דה מונטן בביתו וכתב את יצירותיו הגדולות. את מלאכת הכתיבה עשה במקום האהוב עליו ביותר: ספרייתו בקומה השלישית של המגדל שבחזית אחוזתו. על תקרת ספרייתו היו חרוטים דברי חוכמה, ובהם פסוקים שנלקחו מספר [[קהלת]], מ[[לוקרטיוס]] וממחברים אחרים של העולם העתיק, שאת כתביהם קרא בהתמדה. הוא אהב את ה[[ספרות]] ואת ה[[היסטוריה]] של [[הקיסרות הרומית]] ושל [[יוון העתיקה]]. כך כתב את מסותיו אט אט, משנת 1572 ואילך.