תותח נ"מ 88 – הבדלי גרסאות

החסרון של הטווח האנכי המוגבל הביא את פיקוד חיל האוויר הגרמני (ה[[הלופטוואפה במלחמת העולם השנייה|לופטוואפה]]) לדרישה לפיתוח תותח טוב יותר. חברת ריינמטל קבלה על עצמה לפתח ולייצר אותו. הדגם החדש ('''Flak 41''') היה עם קנה ארוך יותר (L/71), ירה פגז במשקל 9.4 ק"ג במהירות לוע של 1000 מטר לשנייה לטווח אנכי של 11,300 מטר. גם הצללית שלו הייתה נמוכה יותר וניתן היה לירות ללא פרוק המרכב והגלגלים. אולם עקב תהליך ייצור יקר, הפעלה מורכבת, בעיות בחילוץ התרמילים הריקים לאחר הירי ועוד, נדרשה עבודת תחזוקה גבוהה ולכן למרות שהתותחים הראשונים נשלחו ופעלו ב[[המערכה בצפון אפריקה|חזית צפון אפריקה]] ב[[טוניס]], הם הושארו בהמשך ברובם בתחומי גרמניה. גם כמויות הייצור היו מוגבלות: בפברואר 1944 היו בשרות 279 תותחים, עד ינואר 1945 יוצרו 318 ובסך הכל יוצרו 556 יחידות.

 

 

סך הכל יוצרו במשך שש השנים (1939-1945) עבור כוחות הנ"מ הגרמנים למעלה מ- 17,000 תותחים, מתוכם

באוגוסט 1944 היו כ- 10,704 תותחים בשימוש הורמאכט וחיל האוויר הגרמני. בעקבות התגברות תקיפות ההפצצה של המטוסים הבריטים והאמריקאים, שמשו רוב התותחים למטרה המקורית שלהם: כנשק נגד מטוסים. הם פעלו בשנה זו והבאה במקביל לתותחים החדישים יותר הגרמניים מסוג Flak 39 (בקוטר 10.5 ס"מ) וכן Flak 40 (בקוטר 12.8 ס"מ). התותחים שהופעלו על ידי יחידות הנ"מ פעלו במסגרת חיל האוויר הגרמני (הלווטאפה).

 

 

==שימוש מבצעי==

 

שמוש מבצעי ראשון בקנה מידה רחב כנגד טנקים היה ב[[המערכה על צרפת|חזית הצרפתית]]. לאחריו בקרבות [[המערכה במדבר המערבי]] וב[[החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה|חזית הרוסית במזרח]]. פרט לכך שמשו רוב התותחים להגנת הנ"מ של גרמניה ולהגנת נ"מ ברחבי ארצות הכיבוש.

יעילותו של התותח כנשק נגד טנקי הובילה לפיתוח של גרסה המוסבת לטנק, שהותקנה בטנק ה[[טיגר]]. כמו כן, פותח תותח נגד טנקים נגרר מסוג [[PaK 43]], על בסיס ה-Flak 37, שהיה בעל קנה ארוך יותר הביצועים משופרים, ושימש כנשק עיקרי של טנק ה[[טיגר II]] הגרמני, וכן הותקן במשחיתי הטנקים מסוג [[אלפנט (משחית טנקים)|אלפנט]], [[יאגדפנתר]] ו[[נאזהורן]] .

===מלחמת העולם השנייה===

השימוש המבצעי בקנה מידה גדול נעשה בתותח בצרפת כנגד מתקפת הנגד של הכוחות הצרפתיים שעשו שימוש בטנקים מסוג [[סומואה]] וכנגד הבריטים שתקפו בסיוע טנקים מסוג [[מטילדה (טנק)|מטילדה סימן 2]].

 

השימוש בתותח בתפקיד כנשק נגד טנקים הפך לנפוץ יותר בחזית המדבר המערבי בצפון אפריקה וכן בחזית המזרחית ברוסיה. לתותח הייתה יכולת לחדור שריון בעובי של 150 מ"מ מטווח של 2000 מטר ואף מעבר לכך.

 

שימוש נרחב ביותר נעשה בחזית המזרחית הרוסית. הופעת הטנקים הרוסים מסוג [[T-34]] ו-KV בתחילת הפלישה הגרמנית לברית המועצות, זעזעה את צוותי הטנקים הגרמניים שהיו מצוידים בתותחים בקוטר 37 מ"מ וכן 50 מ"מ, שיכלו לחדור את שריון הטנקים הרוסיים הללו רק מטווח קצר ביותר. באותה עת, ה-88 היה אחד הנשקים הבודדים שיכלו לחדור אותם ממרחק.

 

 

הדרישה של הצבא לייצור מוגבר של תותחים מצד אחד ומגבלות המפעל בגרמניה, הביאו לפתיחת קווי ייצור נוספים. אחד מהם היה בעיר [[קטוביץ]] שבפולין. עובדי הייצור היו [[עובדי כפייה]] יהודים שהובאו ממחנות [[אושוויץ]].