דורית פלג – הבדלי גרסאות

דורית פלג נולדה ב[[חיפה]]. הוריה, אליעזר ורחל (לילי) פלג, [[עליה לארץ ישראל|עלו ארצה]] אחרי [[השואה]] מ[[צ'כוסלובקיה]]. ילדותה ונעוריה התאפיינו במעברים תרבותיים וגאוגרפיים: בהיותה בת אחת עשרה נסעה עם משפחתה ל[[אתיופיה]] לארבע שנים והתחנכה, בהיעדר סִפרייה עברית, על ברכי הספרות הארופאית, בפרט [[ספרות אנגלית|האנגלית]] ו[[ספרות צרפתית|הצרפתית]].

 

 

בתחילת 1978 יצאה למסע ארוך ב[[דרום אמריקה]] ובספרד. לאחר שובה ראו אור סיפוריה הראשונים בכתבי העת '[[סימן קריאה (כתב עת)|סימן קריאה]]' ו'עכשיו' (1983), וב-1985 התפרסם ספרה הראשון, קובץ הסיפורים קווים לבנים. אחדים מסיפורי הקובץ הם סיפורי מסע במציאות זרה – עזה, חושנית ולעתים אלימה. באחרים מנסות הדמויות, ללא הועל, להחזיק את היסוד הכאוטי של הרגש תחת סורג ובריח; התפרצותו מולידה סיפורים של תשוקה יוצאת דופן, כמו אצל היפאני פול נימורו – אדם שעד כה תכנן את חייו וכיבושיו בקפידה מדוקדקת – המתאהב עד ייאוש בדיונה.

בלב 'אונה' עומדת [[השואה]], המתגלמת במאבק בין שתי דמויות – אשה צעירה החיה את חייה הנוחים ב[[מנהטן]], וילדה נודדת המנסה לשרוד בכל מחיר באירופה הקרועה ב[[מלחמת העולם השנייה|מלחמה]]. השתיים נאבקות על הבכורה בתודעה אחת, והטכניקה הסיפורית אינה קובעת מי מהן היא החולמת את מי; השואה נעשית למלחמה פנימית, לקונפליקט אינדיבידואלי.

 

 

ב-1992 ראה אור ב'[[ספריה לעם]]' של הוצאת [[עם עובד]] הרומן קולה של הגברת פאני. הרומן מתבונן בדור שעלה ארצה אחרי [[מלחמת העולם השנייה|המלחמה]], המתמודד עם תביעותיהם של שני עולמות סותרים – חברת המהגרים של העולם הישן, וחברת-הצרכנות-שבדרך של עולמם הנוכחי. פאני, שהתחנכה ב[[ברלין]] שלפני-המלחמה כזמרת קלאסית ומוצאת עצמה פקידה אפרורית בחברת ייבוא בתל אביב, ממאנת לאחיזת-הצבת הכפולה הזאת. היא מנערת מעליה את שני העולמות כאחד; ומצליחה להוציא מן הכוח אל הפועל את קולה, קונקרטית ומטפורית, דווקא במועדון לילה יפואי זול בישראל של [[שנות הששים]].