חלודה – הבדלי גרסאות

בימי קדם נעשה שימוש רב בברזל; כאשר החלידו ללוחם שריון, או נשק וכדומה או, לחוטב עצים גרזן או לבעל עבודה כליו, היה הנפח המקומי היה שם את הכלי החלוד על [[פחם]] בוער כדי שה[[חמצן]] יגיב עם ה[[פחמן]] לכדי היווצרות פחמן דו-חמצני (CO₂) וכךוהעלמת רוב החלודה. הייתה נעלמת והכליהכלי היה חוזר לקדמותו לאחר השחזה.

* ציפוי משטח הברזל בחומר הגנה. את רוב המשטחים החיצוניים מקובל לצבוע, דבר המעניק הגנה בנוסף לאסתטיות. צביעה אינה מעניקה הגנה תמידית, ועם הזמן הצבע מתקלף, נסדר אוומתבלה שחמצןוחמצן ומים חודרים אל הברזל דרכו. יצרני הצבע שוקדים באופן תמידי על יצור צבעים מתקדמים, שיספקו הגנה טובה יותר בפני חלודה. הצבעים המתקדמים ביותר משמשים לציפוי מכוניות; הללו מגיניםמגנים על המכונית בפני חלודה במשך שנים ארוכות. במקרה של משטח אותו לא ניתן (או לא משתלם) לצבוע, ניתן להגן עליו בעזרת חומרים אחרים, כגון לכה, [[שעווה]] ועוד.

* חיבור [[אנודת הקרבה]], מתכת בעלת [[אלקטרושליליות]] נמוכה מהברזל, כמו [[מגנזיום]] או [[אבץ]], שתחליף את האלקטרונים שיאבדו לברזל, ובכך תעכב את חמצונו.

* ציפוי משטח הברזל בשכבה דקה של [[מתכת]] אחרת, כגון [[אבץ]]. ציפוי זה נקרא [[גלוון]], והוא נעשה באופן [[חשמל]]י או באמצעות '''טבילה חמה'''. התהליך משמש בעיקר לציפוי חפצים קטנים, כגון מסמרים, אך לא רק. שיטה זו מספקת הגנה בשתי צורות - עצםמניעת ציפוי המשטח ומניעת המגעמגע שלוישיר עם אוויר או מים מצד אחד, ואפקט "אנודת הקרבה", כאמורמצד לעילשני.

* הוספת חומרים לברזל המונעים את החלדתו. [[פלדת אל-חלד]], למשל, מורכבת מ-10% [[כרום]], וכמויות קטנות יותר של [[ניקל]] ולעתים מתכות אחרות. תוספים אלו מונעים את התרכבות הברזל עם החמצן והמים.

* [[קורוזיה|שיתוך]]

* [[תרמיט]]

* [[WD-40]]