סומליה האיטלקית – הבדלי גרסאות

החל מסוף [[המאה ה-19]] גברה ההתעניינות האירופית בשטחים שב[[קרן אפריקה]] כחלק מ[[המירוץ לאפריקה]]. ה[[אימפריה|אימפריות]] האירופיות חתמו על הסכמים עם ה[[סולטאן|סולטאנים]] [[סומלים|המקומיים]] בשביל להבטיח את שלטונם באזור.{{הערה|1= Mariam Arif Gassem, Somalia: clan vs. nation, (s.n.: 2002), p.4.}}

בסוף [[1888]] חתן הסולטאן יוסוף אל-קנדיד עם האיטלקים על הסכם שהפך את ממלכתו (סולטנות הוביו) ל[[שטח חסות]] איטלקי. דודו ויריבו, הסולטאן בוקור אוסמן מסולטנות [[מג'רטן]] (Majeerteen) יחתום על הסכם דומה בשנה לאחר מכן. שני הסולטאנים האמינו שחתימה על הסכמי החסות יתרמו ליעדי ההתרחבות הטריטוריאליות שלהם. קנדיד קיווה לתמיכה איטלקית בסכסוך גבולות מול סולטנות [[זנזיבר]], ואילו אוסמן (וגם קנדיד) האמינו שיוכלו להתרחב האחד על חשבון האחר, בתמיכת האיטלקים. כמו כן, שני הסולטאנים האמינו שהסכמי החסות ימנעו את [[כיבוש]] ממלכותיהם.{{הערה|1=[http://www.mudugonline.com/MajertainSaltanates/Sultanate.htm The Majeerteen Sultanates]}}

 

בנוסף, מאחר ש[[איטליה|איטליה המודרנית]] הפכה ל[[מדינת לאום]] רק ב-[[17 במרץ]] [[1861]], היא נכנסה למירוץ ה[[קולוניאליזם|קולוניאלי]] בשלב מאוחר; לכן הוגבל שטח ההתפשטות שלה לחלקים מ[[צפון אפריקה]] שעדיין נשלטו בידי [[האימפריה העות'מאנית]] השוקעת, לחלק מ[[מזרח אפריקה]] שטרם נתפס על ידי [[מעצמה|מעצמות]] אחרות במהלך [[המירוץ לאפריקה]], ולאזורים ב[[בלקן]]. היסטוריונים נוספים מציינים ביקוש איטלקי לאוכלוסיית ה[[בקר]] בסומליה, אולם ה[[אינטרס]] המרכזי לשליטה איטלקית באזור היה הנמלים החשובים שלו.