ספריית שטראשון – הבדלי גרסאות

"'''ספריית שטראשון'''" בווילנה, שהייתה ידועה בכל רחבי העולם היהודי, נוסדה מאוסף הספרים הענק של ר' [[מתתיהו שטראשון]], חוקר ומשכיל עברי שהיה ביבליופיל דגול, אספן כפייתי, שהקדיש לספרייתו את מיטב כספו וכוחותיו. הוא הצליח לרכוש עבור ספרייתו עותקים נדירים של ספרים תורניים מימי ראשית ה[[דפוס]], ואף כמה [[אינקונבולה|אינקונבולות]], ובהם "מבחר הפנינים" של ר' [[שלמה אבן-גבירול]], אחד מהספרים העבריים הראשונים שנדפסו עם המצאת הדפוס. ר' מתתיהו שטראשון, שנפטר בשנת [[1885]], הוריש את ספרייתו, ובה 5,739 כרכים (מספר עצום לגבי אמצע [[המאה ה-19|המאה התשע עשרה]]), לקהילת וילנה. בשנת [[1889]] יצא לאור הספר "ליקוטי שושנים", שהוא קטלוג המפרט את כל הספרים שבאוסף. בשנת [[1892]] נפתחה הספרייה לציבור, בבית שבו התגורר מתתיהו שטראשון.

ב"ספרייתבשנת שטראשון"1901 נאספועברה בתחילהלמבנה כ-6,000חדש כרכים,בחצר מספרבית עצוםהכנסת לגביהגדול אמצע [[המאה ה-19|המאה התשע עשרה]]. ר' מתתיהו שטראשון הוריש את ספרייתו לקהילתשל וילנה, והספרייה המשיכה לגדול כל השנים. ערב השמדת קהילת וילנה, בידי ה[[נאצים]] ועוזריהם הליטאים, היו בה כ-35,000 כרכים. הספריה שכנה ברחוב שטראשון, שנקרא על שם מייסדה, ובשנת 1901 עברה למבנה חדש. בשנת 1902 היא נפתחה לקהל, והייתה מה[[ספרייה ציבורית|ספריות הציבוריות]] היהודיות הגדולות והחשובות בעולם.

מנהלי הספרייה היו שמואל שטראשון ולאחר מכן יצחק שטראשון. הספרן הראשי היה חייקל לונסקי, שנשא במשרה זו עד לחיסול הספרייה בידי ה[[נאצים]].

"ספריית שטראשון" וספרניה עמדו בקשר רצוף עם "[[בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי]]", שהוקם ב[[ירושלים]].

בשנות השלושים היו בספרייה כ-35,000 כרכים. הספרייה סולקה מ[[גטו וילנה]] זמן קצר לפני השמדתו, ובשנת 1942 הועברו אוצרותיה בארגזים למחסן ב[[פרנקפורט]]. הנאצים חמסו את האינקונבולות ושלחו את הספרנים למוות ב[[פונאר]].