בוריס ילצין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 39:
|תפקיד3=
}}
'''בוריס ניקולאייביץ' ילצין''' (ב[[רוסית]]: '''Борис Николаевич Ельцин''', {{אודיו|קובץ=ru-Boris Nikolayevich Yeltsin.ogg}}{{כ}}; [[1 בפברואר]] [[1931]], יליד הכפר בוטקה בחבל בוטקין, [[סברדלובסק (מחוז)|מחוז סברדלובסק]], ב[[רוסיה הסובייטית]] - [[23 באפריל]] [[2007]], נפטר במעונו ב[[מוסקבה]]) היה [[מדינאי]] [[רוסיה|רוסי]], נבחר למשרת נשיא [[הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של רוסיה]] זמן קצר לפני [[התפרקות ברית המועצות]] בשנת [[1991]] והמשיך לכהן בתפקיד [[נשיא רוסיה]] לאחר פירוק מעצמת העל עד שנת [[1999]]. הוא היה בין הגורמים העיקריים לנטישת ה[[קומוניזם]] ברוסיה והיה הנשיא הראשון שנבחר בבחירות [[דמוקרטיה|דמוקרטיות]] במדינה. הוא כיהן כנשיא במשך שתי קדנציות רצופות עד שהגיש את התפטרותו ערב פתיחת [[המאה ה-21]].
הוא נחרט בהיסטוריה כנשיא הנבחר הראשון של רוסיה, אחד ממארגני ההתנגדות לפעולות [[הפוטש של אוגוסט]], היה רפורמיסט רדיקלי שביקש לשנות את המבנה החברתי הפוליטי, והכלכלי של רוסיה. ידוע גם כמי שהביא לקריסת הסוציאליזם ב[[ברית המועצות]] והיה זה שהחליט לאסור את המפלגה הקומוניסטית ומי שפיזר את [[הסובייט העליון]]. הוא היה זה שהחליט לפתוח ב[[מלחמת צ'צ'ניה הראשונה|מערכה צבאית כנגד הבדלנים בצ'צ'ניה]] ב-[[1994]] והשלמתה ב-[[1996]] וחידש את כניסת החיילים הרוסיים לתוך צ'צ'ניה בספטמבר 1999 ופתיחת [[מלחמת צ'צ'ניה השנייה|המערכה הצבאית השנייה בצ'צ'ניה]]. הוא נפטר במעונו ב[[גורקי-9|זווידובו]]. ב-[[23 באפריל]] [[2007]] האוניברסיטה הטכנית הממלכתית של אוראל נקראה על שמו של בוריס ילצין וב-[[1 בפברואר]] [[2011]] נחנכה אנדרטת בוריס ילצין, בעיר [[יקטרינבורג]].
שורה 66:
ב-[[1961]], בזמן הרפורמות של [[ניקיטה חרושצ'וב]], הצטרף בוריס ילצין ל[[המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות|מפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות]]. ב-[[1968]] היה לראש מחלקת הבנייה של הוועד המחוזי ב[[סברדלובסק]], של [[המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות]].
חמש עשרה שנה אחר כך, ב-[[1976]], הוא מונה ליושב ראש הוועדה הקומוניסטית בסברדולבסק (הלכה למעשה, היה מושל [[סברדלובסק (מחוז)|מחוז סברדלובסק]] וראש העיר סברדלוסק), תפקיד שמילא עד שנת [[1985]]. ב-[[1977]] הוא קיבל הוראה שהגיעה ישירות מ[[הקרמלין]] להרוס את בית יפטייב, שבו נרצחו ה[[צאר]] [[ניקולאי השני]] ומשפחתו. בתקופתו כמושל המחוז הוא הביא לבנייתו של בניין הסניף המחוזי של המפלגה בסברדלובסק, שנודע כבית הסובייטים, היום ידוע כ"הבית הלבן" ומשמש כבניין ממשלת מחוז סברדלובסק והיה ממקדמי המהלך להקמת [[הרכבת התחתית של יקטרינבורג|הרכבת התחתית של סברדלובסק]]. ב-[[1981]] יזם את הקמת בניין מגורים לנוער.
ב-[[1978]] היה לחבר [[הסובייט העליון]] ב-[[1981]] נבחר לוועדה המרכזית של המפלגה וב-[[1985]] מינה אותו [[מיכאיל גורבצ'וב]] למזכיר המפלגה בסניף [[מוסקבה]] (במקום [[ויקטור גרישין]] שכיהן בתפקיד כבר 18 שנים והיה היריב של גורבצ'וב במאבק הירושה לאחר מות [[קונסטנטין צ'רניינקו]]), ושנה לאחר מכן הוא התקבל לכמועמד ל[[פוליטביורו]]. בתקופת עבודתו ב[[מוסקבה]] התפרסם כמי שהביא לפיטוריהם של פקידים רבים מהעירייה וכמי שביצע בדיקות בעצמו בחנויות ובתחבורה הציבורית בעיר, לוודא כי כולם מבצעים עבודתם כראוי. הוא הנהיג חג מיוחד לעיר [[מוסקבה]] וחתם על צו האוסר על הריסת מבנים היסטוריים, לפני עזיבת תפקידו החל לבקר באופן נוקב את מנהיגות המדינה והמפלגה.
| |||