קרב קופנהגן (1801) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הורדת שימוש בתג br* |
מ בוט החלפות: נורווגי, שווד\1 |
||
שורה 19:
| כוח ראשון=נלסון: 12 [[אוניית קו|אוניות קו]], 5 [[פריגטה|פריגטות]], 7 מרגמות, 6 אחרות{{ש}}פארקר (עתודה): 8 ספינות קרב
| צד ראשון-אבידות=264 הרוגים ו-689 פצועים
| צד שני=[[דנמרק-
| ראש מדינה שני =
| מפקד שני=[[אולפרט פישר]]{{ש}}[[סטין בילה]]
שורה 27:
| מפה=
}}
'''קרב קופנהגן''' היה קרב ימי שהתחולל ב-[[2 באפריל]] [[1801]], בין [[הצי הבריטי]] בפיקודו של [[אדמירל (הצי המלכותי הבריטי)|אדמירל]] סר [[הייד פארקר]], לבין צי דני-
==רקע==
=== רקע דיפלומטי ===
הקרב נגרם בשל ההתנהלות הדיפלומטית במחצית השנייה של שנת [[1800]] ובמחצית הראשונה של [[1801]], במהלך [[מלחמות צרפת המהפכנית]]. ל[[ממלכת בריטניה הגדולה|בריטניה הגדולה]] הייתה עליונות ימית, ושליטתה בים איפשרה לה לשלוט על התעבורה הימית ל[[צרפת]] ולארצות הכבושות על ידה. הצאר הרוסי [[פאבל הראשון]], שהיה תחילה בעל בריתה של בריטניה, אירגן קבוצה של מדינות - [[פרוסיה]], [[רוסיה]] ומדינות [[סקנדינביה]] (דנמרק
בתחילת 1801, אספה הממשלה הבריטית צי ב[[ירמות']], במטרה לאיים על דנמרק-
===היערכות===
[[האדמירליות]] הפקידה את הפיקוד על השייטת בידיו של אדמירל [[הייד פארקר]], ונלסון מונה כסגן תחתיו. נלסון היה אז בתקופה שבה סר חינו בעיני הפיקוד הבריטי, בשל הקשר הרומנטי שהיה לו עם ליידי [[אמה המילטון]]. פארקר בן ה-61 התחתן זה עתה עם נערה בת 18 ולא היה להוט לעזוב את הנמל; מכתב אישי שנכתב אליו (בעידודו של נלסון) על ידי לורד [[סט. וינסנט]], [[הלורד הראשון של הימיה]], דירבן את פארקר להפליג. הצי עזב את ירמות' ב-[[12 במרץ]] והגיע לקצה הצפוני של דנמרק ב-[[19 במרץ]], שם פגשו דיפלומט בריטי שבישר להם שהאולטימטום שהוגש לדנמרק נדחה.
האדמירליות הורתה לפארקר לשבור את הנייטרליות החמושה, גם בכוח, אם יהיה בכך צורך. הוא היה אדם זהיר, ונע באיטיות. פארקר רצה להטיל מצור ימי על מוצא הים הבלטי, למרות הסכנה שהקרח יפשיר ושהצי הרוסי יוכל להפליג ולהתאחד עם הציים האחרים. נלסון חשש מאפשרות זו; הוא רצה להתעלם מדנמרק ומ[[
ההתקפה על הצי הדני הייתה צפויה להיות קשה ומסובכת: הצי הדני התארגן בעמדה חזקה, והאיטיות במהלכיו של פארקר איפשרה לצי הדני להתכונן היטב. הדנים נערכו לאורך התעלה שהובילה לנמל קופנהגן; אוניות הקו היעילות של הדנים עגנו בנמל עצמו, ואילו לאורך התעלה ערכו הדנים את רוב הספינות שלהם, שלא היו מוכנות להפלגה בים. הן היו ברובן ספינות ישנות, שהתרנים והמפרשים שלהן לא היו קיימים או שלא היו יעילים, אך נשאו חימוש כבד. בנוסף לספינות, ערכו הדנים סוללות תותחים צפות. הקו נשען בקצהו הצפוני במבצר טרה קורנר (שלושה כתרים), שהיו בהם 68 תותחים - שווה ערך לחימושה של אוניית קו. הכניסה לנמל עצמו הייתה מוגנת היטב גם היא. הדנים הכירו היטב את הטקטיקות שבהן נקט נלסון בקרבות קודמים, ולכן הציבו תותחים ש"יכסו" על האזור שבין החוף לצי הדני (כדי שלא ניתן יהיה לתקוף את הקו משני צידיו, כמו שעשה נלסון ב[[קרב הנילוס]]).
שורה 50:
פארקר נתן לנלסון את שתים עשרה אוניות הקו בעלות השוקע הקטן יותר (אחת מהן בפיקודו של הקפטיין [[ויליאם בליי]], מפקד הספינה [[באונטי]] שעליה התרחש המרד המפורסם), וכן את הספינות הקטנות יותר של הצי (הפריגטות). יתרת הצי נותרה תחת פיקודו של פארקר מצפון מזרח לקרב כדי לחפות על נלסון מפני התערבות של כוח אחר, וכן כדי לאיים על [[קופנהגן]] מצפון.
תוכניתו של נלסון הייתה לתקוף את הקצה הדרומי של הקו הדני, ולהשמידו ספינה אחרי ספינה. כל ספינה בריטית תיעצר בתורה ליד ספינה דנית ותתקוף אותה, עד להכנעתה. הספינות הבריטיות הקטנות יותר יפגיזו את הקו הדני מדרום, באגפם הלא מוגן (החימוש על ספינות קרב באותה תקופה נועד לקרב צד מול צד; כמעט ולא היה להן חימוש שנועד לירות מהירכתים או מהחרטום); הפריגטות יתקפו את הצד הצפוני של הקו הדני. מבצר טרה קורנר היה אמור להיכבש על ידי חיילים שיונחתו מהספינות לאחר הכנעת הקו הדני-
===תחילת הקרב===
שורה 64:
===הפסקת אש===
נלסון העדיף לא להשמיד את שארית הצי הדני על ידי [[ספינת הבערה|ספינות הבערה]] אלא שלח קצין דובר דנית, תחת [[דגל לבן]] של משא ומתן, אל [[נסיך כתר|נסיך הכתר]] הדני-
==היום שאחרי==
===אבדות===
ספינת הדגל
===שביתת נשק והמשך המהלכים===
| |||