אלברט בנדורה – הבדלי גרסאות

'''אלברט בנדורה''' (ב[[אנגלית]]: '''Albert Bandura''', נולד ב-[[4 בדצמבר]] [[1925]] ב[[קנדה]]), הוא [[פסיכולוג]] ו[[חוקר]] מרכזי בתחום [[פסיכולוגיה חברתית|הפסיכולוגיה החברתית]]. מהוגי [[תאוריית הלמידה החברתית-קוגניטיבית]] ומושג ה[[מסוגלות עצמית|מסוגלות העצמית]] (self efficacy).

 

 

בנדורה הושפע תחילה מעבודתו של [[רוברט סירס]], על הגורמים המקדימים המשפחתיים של [[התנהגות]] חברתית ולמידת [[הזדהות (פסיכולוגיה)|הזדהות]]. מחקריו הראשונים עסקו בתפקידם של מודלים חברתיים ביצירת [[הנעה]] והתנהגות של האדם. בשיתוף עם הדוקטורנט הראשון שלו, [[ריצ'רד וולטרס]], ערך בנדורה מחקרים על [[למידה חברתית]] ועל [[תוקפנות]]. במחקרם הצביעו על תפקידם המכריע של מודלים חברתיים בהשפעה על התנהגות האדם, והובילו לתוכנית מחקר על המנגנון של [[למידה]] מתוך צפייה במודל. בשנים [[1961]]-[[1963]] ערך [[ניסוי]]ים שנודעו בהיסטוריה של הפסיכולוגיה בשם [[ניסוי בנדורה|"ניסויי בובת בובו"]] ("ניסוי בנדורה"), בהם הראה כי ילדים שצפו במבוגר שהכה בובה, נטו בהמשך להכות בובה בעצמם, יותר מאשר ילדים שצפו במבוגר שלא הכה בובה.

בספרו משנת [[1997]], '''מסוגלות עצמית: תרגיל ה[[שליטה עצמית|שליטה]]''', כתב בנדורה על השלכות תאוריית המסוגלות העצמית בתחומי ה[[חינוך]], התפתחות, [[בריאות]], [[פסיכופתולוגיה]], [[עסקים]], ו[[יחסים בינלאומיים]]. הוא הרצה וכתב על נושאים כמו יציאה ממצב של [[הומלס]], [[גידול אוכלוסין]], [[עבריינות|התנהגות עבריינית]], [[תקשורת המונים]], [[התמכרות|שימוש בסמים]], ו[[טרור]]. הוא מצביע על האופן בו אנשים מראים חוסר מעורבות מוסרית כשהם מבצעים [[פשעים נגד האנושות]], ושואף לחברה בעלת סטנדרטים אנושיים יותר.

 

 

==ראו גם==