שמעון שמיר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 3:
 
==ביוגרפיה==
שמעון שמיר נולד ב[[סאטו מארה]] שב[[טרנסילבניה]], [[רומניה הגדולה|רומניה]]. הואבשנת [[1940]] [[העלייה מרומניה#העלייה לקראת מלחמת העולם השנייה ובמהלכה|עלה עם משפחתו לישראללארץ בשנת [[1940ישראל]], ב[[אוניית מעפילים|אוניית המעפילים]] "[[סקריה (אוניית מעפילים)|סקריה]]", והושם עם כל נוסעיה ב[[מחנה המעצר בעתלית]]. שמיר למד בבתי הספר הדתיים [[חורב (רשת חינוך)|"חורב"]] ב[[ירושלים]] ו"מוריה" ב[[תל אביב]], ועשה את חוק לימודיו התיכוניים במגמה ה[[מזרחנות|מזרחנית]] שבתיכוןשב[[צייטלין (בית ספר)|תיכון עירוני ב']] בתל אביב, שם למד ערבית מפיו של המורה דב עירון. שירותו הצבאי היה במסגרת ה[[נח"ל]], בשנים 1954-1951. את התואר הראשון עשה ב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית]], בחוגים לשפה וספרות ערבית והמזרח התיכון בעת החדשה בשנים 1958-1954. מוריו היו הפרופסורים [[דוד צבי בנעט]], [[שלמה דב גויטיין]], [[יהושע בלאו]], [[אוריאל הד]], [[דוד איילון]] ו[[גבריאל בר]]. בזמן לימודיו שימש כעוזר מחקר של שלמה דב גויטיין במפעל ה[[גניזת קהיר|גניזה]] ולימד בבית ספר ל[[מדע המדינה]] של קהילת המודיעין. שמיר יצא ללימודים מתקדמים במחלקה למדעי המזרח שב[[אוניברסיטת פרינסטון]] בארצות הברית, שם קיבל את תואר ה[[דוקטור]] בשנת 1960. נושא העבודה היה "הואלים של סוריה לבית אל-עט'ם, 1785-1724", והיא מציגה את המפנה שחל ב[[האימפריה העות'מאנית|שלטון העות'מאני]] ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]] שאיפשר את עלייתן של שושלות מושלים מקומיות. בכתיבת העבודה הדריכוהו התורכולוגהטורקולוג לואיס תומאס והמזרחן הלבנוני-אמריקאי [[פיליפ חיתי]]. חלק הארי של המקורות לצורך העבודה היו מסמכים שקיבל מארכיון הט'אהריה בדמשק.
 
עם שובו ארצה שימש שמיר כמרצה בחוג למזרח התיכון בעת החדשה באוניברסיטה העברית. ב-[[1966]] עבר לאוניברסיטת תל אביב כמרצה בכיר, שם הקים את החוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה בו עיצב את התוכנית להוראת המקצוע הזה בישראל. הוא כיהן כראש החוג במשך שבע שנים. בעת ובעונה אחת הקים את מכון שילוח (היום מרכז משה דיין) ללימודי המזרח התיכון ואפריקה ועמד בראשו בשנים 1973-1966. המכון התפתח כמוסד החלוצי בשטח זה בישראל, תוך שילוב מחקר קונטמפורני והיסטורי. שמיר מונה כ[[פרופסור מן המניין]] בשנת 1979. בשנים 2004-1980 כיהן כמופקד ה[[קתדרה (אקדמיה)|קתדרה]] על שם קפלן להיסטוריה של מצרים וישראל. הקתדרה קמה בעקבות הסכם השלום עם מצרים והיא עסקה במחקר וערכה ועידות בינלאומיות על תולדותיה של מצרים וקשריה התרבותיים וההיסטוריים עם ישראל במרוצת הדורות. בנוסף לכך כיהן באוניברסיטת תל אביב כראש בית הספר להיסטוריה, ישב בחבר הנאמנים ובסנאט והיה נציג האוניברסיטה ב[[המועצה להשכלה גבוהה|מועצה להשכלה גבוהה]]. שמיר הקים באוניברסיטה את מכון תמי שטיינמץ למחקרי שלום ועמד בראשו בשנים 1995-1992, וכן את המכון לדיפלומטיה ושיתוף פעולה אזורי, אשר בראשו עמד בשנים 2005-2001. הוא פרש לגמלאות כפרופסור אמריטוס בשנת 2002, אך המשיך להורות בתוכנית על שם [[אבא אבן]] ללימודי בוגרים בדיפלומטיה. שמיר פעל כעמית מחקר במכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית ובמרכז ללימודי המזרח התיכון ב[[אוניברסיטת הרווארד]], וכ[[פרופסור אורח]] ב[[אוניברסיטת פנסילבניה]], ב[[אוניברסיטת קורנל]] וב[[אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס]]. כן כיהן כ- Distinguished Fellow במכון האמריקאי למחקרי שלום הפועל מטעם [[הקונגרס של ארצות הברית|הקונגרס]].
 
שמעון שמיר נשוי לדניאלה לבית לוין והוא אב לשרון, [[מלאת שמיר|מִלֵּאת]] (ראש התוכנית B.A. רב תחומית בינ"ל ב[[אוניברסיטת תל אביב]]) ורועי.
 
==פעילות ציבורית==