ניקנור – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏פתיח: , הגהה
מאין תקציר עריכה
שורה 3:
'''נִיקָנוֹר''' היה [[מצביא]] [[הממלכה הסלאוקית|סלאוקי]] בתקופת [[מרד החשמונאים]]. הוא היה מתומכיו של [[דמטריוס הראשון סוטר]], שדרש את המלוכה הסלאוקית לו ולזרעו. נהרג ב[[קרב חדשה]] בשנת [[161 לפנה"ס]].
 
לאחר [[שלום ליסיאס]] (הסכם שלום בין [[יהודה המכבי]] לבין [[אנטיוכוס החמישי]] מלך הממלכה הסלאוקית) כל הגזירות שנגזרו בתקופתו של [[אנטיוכוס הרביעי]] בוטלו ו[[ממלכת החשמונאים|יהודה]] זכתה ל[[אוטונומיה]] [[דת|דתית]]ית מלאה. לאחר שאנטיוכוס החמישי ושר צבאו [[ליסיאס (מצביא)|ליסיאס]] [[רצח|נרצחו]] על ידי [[דמטריוס הראשון סוטר|דמטריוס]] ותומכיו, שאחד מהם היה ניקנור, החלה שוב המלחמה בין הממלכה הסלאוקית ויהודה.
 
ניקנור עמד בראש צבאותיהם במלחמתם ביהודה המכבי. ב[[קרב כפר שלמא|קרב הראשון]] שהתחולל בינו לבין יהודה המכבי בקרבת כפר שלם, כמה קילומטרים מ[[ירושלים]], נוצח ניקנור, וצבאו אולץ לסגת באי סדר לירושלים. ב[[ירושלים]]בירושלים ניקנור דרש מראשי העם להסגיר את יהודה המכבי ואף איים על [[בית המקדש]].
 
לאחר שנודע לניקנור שיהודה המכבי וסייעתו נמצאים ב[[צפון]] יהודה, קרוב ל[[שומרון]], הוא וצבאו יצאו לכיוונו על מנת למצוא אותו. בצבאו של ניקנור היו הרבה [[יהודי|יהודים]]ם, אשר לא הסכימו לחלל את ה[[שבת]]. ניקנור סירב לכבד את רגשותיהם הדתיים ולכן רבים מהם ערקו.
 
לאחר שניקנור וצבאו הגיעו ל[[בית חורון]] (כ-10 קילומטרים מירושלים), הוא הקים מחנה והמתין לתגבורת ועסק בהכנת צבאו לקרב.
שורה 13:
[[קרב חדשה|בקרב]] שהתחולל סמוך למקום זה, תקף צבאו של יהודה המכבי, שכלל כ-3,000 חיילים, את צבאו של ניקנור בהפתעה, והנחיל לו מפלה קשה. ניקנור נהרג. ידו הימנית וראשו הובאו לתצוגת ראווה לירושלים. על פי [[ספר חשמונאים ב]], ראשו נתלה על חומת ה[[חקרא]]{{הערה|ספר '''חשמונאים ב''', פרק טו, פסוק לה.}}. צבאו של ניקנור נס משדה הקרב, ויהודה שלח את חיליו הקלים לדלוק אחריהם על מנת להגביר את מספר אבדותיהם.
 
יום ניצחון זה נקבע כחג בשם "[[מרד החשמונאים#יום ניקנור|יום ניקנור]]" בי"ג באדר, על פי [[מגילת תענית]], אך מכיוון שנפסקה ההלכה ש"בטלה מגילת תענית", הוא אינו נחוג יותר.
 
ב[[ברייתא]] ב[[תלמוד ירושלמי|ירושלמי]] על [[מסכת יומא]] נטען ש[[שער ניקנור]] קרוי על שם ניקנור (הברייתא אינה מופיעה בירושלמי לפנינו אך כך מצטטה רבי שלמה שיר-ליאון, ראו מלאכת שלמה לשקלים פ"ו מ"ג):