ניקנור – הבדלי גרסאות

לאחר [[שלום ליסיאס]] (הסכם שלום בין [[יהודה המכבי]] לבין [[אנטיוכוס החמישי]] מלך הממלכה הסלאוקית) כל הגזירות שנגזרו בתקופתו של [[אנטיוכוס הרביעי]] בוטלו ו[[ממלכת החשמונאים|יהודה]] זכתה ל[[אוטונומיה]] [[דת|דתית]]ית מלאה. לאחר שאנטיוכוס החמישי ושר צבאו [[ליסיאס (מצביא)|ליסיאס]] [[רצח|נרצחו]] על ידי [[דמטריוס הראשון סוטר|דמטריוס]] ותומכיו, שאחד מהם היה ניקנור, החלה שוב המלחמה בין הממלכה הסלאוקית ויהודה.

ניקנור עמד בראש צבאותיהם במלחמתם ביהודה המכבי. ב[[קרב כפר שלמא|קרב הראשון]] שהתחולל בינו לבין יהודה המכבי בקרבת כפר שלם, כמה קילומטרים מ[[ירושלים]], נוצח ניקנור, וצבאו אולץ לסגת באי סדר לירושלים. ב[[ירושלים]]בירושלים ניקנור דרש מראשי העם להסגיר את יהודה המכבי ואף איים על [[בית המקדש]].

לאחר שנודע לניקנור שיהודה המכבי וסייעתו נמצאים ב[[צפון]] יהודה, קרוב ל[[שומרון]], הוא וצבאו יצאו לכיוונו על מנת למצוא אותו. בצבאו של ניקנור היו הרבה [[יהודי|יהודים]]ם, אשר לא הסכימו לחלל את ה[[שבת]]. ניקנור סירב לכבד את רגשותיהם הדתיים ולכן רבים מהם ערקו.

יום ניצחון זה נקבע כחג בשם "[[מרד החשמונאים#יום ניקנור|יום ניקנור]]" בי"ג באדר, על פי [[מגילת תענית]], אך מכיוון שנפסקה ההלכה ש"בטלה מגילת תענית", הוא אינו נחוג יותר.