משחית טנקים – הבדלי גרסאות

החימוש העיקרי של משחיתי טנקים במהלך המלחמה הורכב מ[[תותח נגד טנקים]] או, במקרה של משחיתי טנקים רוסים בעיקר, מתותח [[הוביצר]] רב עוצמה, ב[[קליבר]] גדול (122 ואף 152 מ"מ).{{ש}}

 

 

===פולין===

 

בניגוד למשחיתי הטנקים של אומות אחרות, משחיתי הטנקים דמויי הטנק האמריקאים - ה-[[M10 וולברין]] וה-[[M36 ג'קסון]], אשר התבססו על טנק השרמן, וה-[[M18 הלקט]], אשר היה תכנון חדש לחלוטין, צוידו בצריח בעל יכולת צידוד מלאה, אך פתוח-גג, על מנת לחסוך במשקל הרכב ולאפשר הרכבת תותח גדול יותר.{{ש}}

מאחר שמספר הטנקים בהם נתקלו כוחות אמריקאים על אדמת אירופה פחת בהתמדה ככל שהתקדמה המלחמה, רוב גדודי משחיתי הטנקים פוצלו ליחידות קטנות והוצמדו ליחידות חי"ר כיחידות סיוע, תוך שהם משמשים כ[[תותח סער|תותחי סער]], או כ[[טנק]]ים רגילים.

 

 

משחיתי הטנקים הבריטים נבנו משילוב של רצון להציב את תותח 17 הליטראות רב העוצמה על פלטפורמה ניידת והמחסור בטנקים מתאימים לשאת אותו, וכתוצאה מכך, נטו להיות בעלי אופי מאולתר. הניסיון הראשון התבסס על שידוך של תותח ה-17 ליטראות, שכונו בקיצור "17 פאונדר", עם תובת טנק ה[[וולנטיין]] אשר יצר את ה[[ארצ'ר (משחית טנקים)|ארצ'ר]], שדמה באופיו למשחיתי הטנקים הגרמנים מסדרת המארדר. כלי נוסף היה האכילס, שהיה למעשה משחית טנקים [[M10 וולברין|M10]] אמריקאי, בו הוחלף התותח האמריקאי המקורי ב-17 פאונדר. ניסיון נוסף ליצור משחית טנקים ייעודי נוצר על ידי הרכבת ה-17 פאונדר על תובת טנק ה[[קרומוול (טנק)|קרומוול]], מה שיצר את טנק ה[[צ'אלנג'ר 1|צ'אלנג'ר]], ואת הגרסה פתוחת הצריח שלו, משחית הטנקים ה"אוונג'ר" (אם כי גרסה זו נכנסה לשירות רק לאחר תום המלחמה באירופה).

 

הניסיון הבריטי היחיד ליצור משחית טנקים בתבנית משחיתי הטנקים הגרמנים הכבדים חסרי הצריח, דוגמת היאגדפנצרים, היה משחית טנקים אשר התבסס על תובת טנק ה[[צ'רצ'יל]], אך החליף את הצריח במבנה עילי משוריין, בו הורכב תותח ה-17 פאונדר. הרעיון נזנח לטובת גרסה של טנק ה[[קרומוול (טנק)|קרומוול]] שתוכננה לשאת את התותח, אשר הובילה לפיתוחו של טנק ה[[קומט (טנק)|קומט]].