עדי אופיר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קטגוריה
שורה 10:
אחד מפרסומיו הבולטים, שמהווה מסמך מרכזי בהגדרת העמדה הפוסטמודרנית, הוא '''פוסטמודרניזם: עמדה פילוסופית''', חלקו המצוטט של המאמר הוא סעיף 3 - [[תשעה עקרונות של עמדה פוסט מודרנית]], בו מסביר אופיר מדוע בבסיס עמדת הפוסטמודרניזם יש להביא את שלילת ה[[הומניזם]] כגורם מלכד לכדי עקרון אחד. הוא מדגים את עיקריו באופן בין תחומי, דרך קשת רחבה של בחינות שונות, כגון [[אפיסטמולוגיה]], [[אונטולוגיה]], [[אתיקה]], [[סמנטיקה]], [[פסיכולוגיה]] ועוד.
 
תחומי העניין העיקריים של אופיר הם פילוסופיה קונטיננטלית מודרנית ובת זמננו, [[אתיקה]], [[פילוסופיה פוליטית]] ו[[תאוריה ביקורתית]]. הוא כתב על הוגים בולטים במאה העשרים כ[[מישל פוקו]], [[ז'אן פרנסואה ליוטר]], [[חנה ארנדט]], [[עמנואל לווינס]] ו[[ג'ורג'יוו אגמבן]], וכן על היבטים שונים של תרבות וחברה בישראל. בספרו '''לשון לרע''' הוא הציג קווי מתאר ל"אונטולוגיה מוסרית" המבוססת על הבנת ייצורן והפצתן בחברה של "רעות" (אובדן, נזקים, פגיעות, [[סבל]] וסיכונים) ומציע פרשנות חדשה למושגי ה[[רוע]] והעוול. ספרו '''עבודת ההווה''' הוא אסופת קריאות דה-קונסטרוקטיביות של טקסטים ואירועים שהותירו את רישומם על התרבות הישראלית בת זמננו. ב-2002 פרסם יחד עם בת זוגו [[אריאלה אזולאי]] את '''ימים רעים''' – אסופת מאמרי ביקורת על המצב הפוליטי בישראל כיום. בשנת [[2008]] הוציא עימה את הספר '''משטר זה שאינו אחד – כיבוש ודמוקרטיה בין הים לנהר''' העוסק בבחינה מחודשת של מבנה המשטר בישראל.
 
בשנים 2003-2000 ניהל מחקר בין-תחומי על "פעולות הומניטריות בעתות אסון: עיצוב הדמיון הפוליטי והרגישויות המוסריות בימינו". עם ד"ר סרי חנפי מהמרכז לחקר [[הפזורה הפלסטינית]] ב[[רמאללה]] הוא מרכז קבוצת מחקר ישראלית-פלסטינית על תהליכי "קטסטרופיזציה" בשטחי [[יהודה ושומרון]] ועל תגובות הארגונים ההומניטריים וארגוני זכויות האדם, מקומיים ובינלאומיים, להיבטים שונים של האסון הכרוני המתמשך בשטחים. אופיר מרכז גם סמינר חוקרים בנושא "מושג הפוליטי במחשבה הפילוסופית במאה העשרים".