תעלת סואץ – הבדלי גרסאות

'''תעלת בןסואץ''' (ב[[ערבית]]: '''قناة السويس''') היא [[תעלת מים]] מלאכותית !!! העוברת ב[[מצרים]], ממערב ל[[מדבר סיני]] ומשמשת למעבר אוניות מ[[מזרח אסיה]], [[האוקיינוס ההודי]] ו[[הים האדום|ים סוף]], ל[[הים התיכון|ים התיכון]] ול[[אירופה]]. אורכה 162.5 ק"מ והיא נמתחת בין הערים [[פורט סעיד]] ו[[פורט פואד]] בצפון, לבין העיר [[סואץ (עיר)|סואץ]] בדרום. רוחבה של התעלה נע בין 100 ל-200 מטרים, ועומקה בין 10 ל-20 מטרים.

בתוואי התעלה היו כבר ניסיונות קודמים לכריית מעבר ימי. אולם התעלות שנחפרו נסתמו בחול. [[האימפריה הרומית|הרומאים]] עשו שימוש באזור למעבר של [[סירה|סירות]] קטנות וקראו לו '''תעלת הבנים המאלכותייםהפרעונים'''.

כריית התעלה הנוכחית החלה ב-[[25 באפריל]] [[1859]] ונמשכה 10 שנים עד [[1869]]. הכרייה להנוהלה על ידי חברה צרפתית בראשותו של [[פרדיננד דה לספס]] עבור ממשלות מצרים ו[[צרפת]]. על-פי הערכות שונות, כמיליון וחצי פועלים מצרים הועסקו בעבודות הבנייה וכ-125,000 מהם מתו תוך כדי העבודות, בעיקר מ[[כולרה]]. החיבור הימי בין מפרץ סואץ לים התיכון נוצר ב-[[15 באוגוסט]] [[1869]]. התעלה נחנכה בטקס חגיגי בהשתתפות נציגים רמי מעלה מכל העולם ב-[[16 בנובמבר]] [[1869]], ונפתחה רשמית לשיט ב-[[17 בנובמבר]] במשט חגיגי בן שלושה ימים מ[[פורט סעיד]] ל[[פורט איברהים]] שבסואץ. בראש המשט, שכלל 68 כלי שיט מכל העולם, עמדה ה"איגל" הצרפתית, ועל סיפונה הקיסרית [[אז'ני דה מונטיז'ו]], אשתו של [[נפוליאון השלישי]]. מאוחר יותר מכרה ממשלת מצרים את חלקה בתעלה ל[[הממלכה המאוחדת|ממלכה המאוחדת]], על מנת להחזיר [[הלוואה|הלוואות]] בינלאומיות. כתוצאה מכך, נכנסו כוחות בריטים לאזור ב-[[1882]] על מנת לשמור על האינטרסים הבריטיים, והחלה ה[[הגמוניה]] הבריטית על מצרים. ב-[[1888]], [[אמנת קושטא]] קבעה שתעלת סואץ תשרת באופן שווה את כל המדינות גם בזמן [[מלחמה]]. [[בריטניה]] ומצרים חתמו ב-[[1936]] על הסכם שיאפשר נוכחות של [[הצבא הבריטי]] בתעלה למשך 20 שנים.