הר התקווה – הבדלי גרסאות

הקבוצה הפרוסית של מייסדי החווה, מרביתם בני משפחת סטיינבקשטיינבק, היגרה ל[[ארץ ישראל]] בשנת [[1849]], ולאחר שהתגוררה ב[[ירושלים]] עברה בשנת [[1851]] ל[[יפו]]. הקבוצה האמריקאית, נוצרים [[שמירת שבת|שומרי שבת]] מ[[פילדלפיה]], הונהגה על ידי קלורינדה מיינור. בני שתי הקבוצות האמינו שהתיישבותם בארץ ישראל תקרב את ה[[גאולה]]. שניים מבני משפחת סטיינבקשטיינבק, פרידריך ויוהאן, נישאו לשתיים מבנותיו של הכומר דיקסון, מרי ואלמירה.

ב-[[1855]] חכרה קלורינדה מיינור שטח אדמה בן 30 דונם מידי פטר (דוד בן אברהם) קלאסן, שעליו הוקמה חוות "הר התקווה". דרי החווה סבלו ממחלת ה[[מלריה]] ומהתנכלויות של שכניהם הערבים מהכפר [[סלמה (שפלה)|סלמה]]. עם מות קלורינדה מיינור בנובמבר [[1855]], חזרו חלק מאנשי קבוצתה לארצות הברית, ובחווה נותרו כנראה רק שלוש משפחות: האחים יוהאן ופרידריך סטיינבקשטיינבק עם נשותיהם, האחיות לבית דיקסון, ובני משפחת דיקסון: ה[[הורים]] וולטר ושרה וילדיהם הנרי וקרוליין.

בינואר [[1858]] התנפלו חמישה ערבים על החווה, [[רצח]]ו את פרידריך סטיינבקשטיינבק ו[[אונס|אנסו]] את שרה דיקסון ואת בתה מרי. בלחץ [[קונסוליה|הקונסוליות]] של ארצות הברית ופרוסיה עצרו [[האימפריה העות'מאנית|השלטונות העותמאנים]] ארבעה מהתוקפים ודנו אותם ל[[מאסר עולם]]. ביוני [[1858]] עזבו דיירי החווה את ארץ ישראל והיגרו לארצות הברית, ובזה הקיץ הקץ על החווה. נכדה של אלמירה הוא הסופר [[ג'ון סטיינבק]].