ויני מדיקיזלה-מנדלה – הבדלי גרסאות

 היא הייתה נשואה ל[[נלסון מנדלה]] במשך 38 שנים, כולל 27 בהן ישב בכלא בתקופת ה[[אפרטהייד]] בדרום אפריקה, כאשר היא פעלה כנציגתו אל מול העולם, והעבירה לציבור את מחשבותיו ודיווחה על מצבו.<ref>{{תבנית:Cite news|url = http://www.nytimes.com/2013/08/03/world/africa/in-mandela-legacy-a-place-for-winnie.html?_r=0|title = In Mandela Legacy, a Place for Winnie?|work = The New York Times|date = 3 August 2013}}</ref> השניים היו עדיין נשואים כאשר הוא נהיה לנשיא דרום אפריקה ב-1994, אך בפועל נפרדו שנתיים קודם לכן. הם התגרשו ב-1996,<ref>{{תבנית:Cite news|url = http://www.nytimes.com/1996/03/20/world/south-african-judge-gives-nelson-mandela-a-divorce.html|work = The New York Times|first = Suzanne|last = Daley|title = South African Judge Gives Nelson Mandela a Divorce|date = 20 March 1996}}</ref> אך ויני המשיכה להיות נוכחת בחייו למרות נישואיו השניים ב-1998, ועמדה לצידו כאשר עבר טיפולים למחלת לב.<ref name="theguardian1">{{תבנית:Cite news|url = http://www.theguardian.com/world/2013/dec/06/nelson-winnie-mandela-marriage|title = Nelson and Winnie Mandela's marriage ended, but the bond was never broken|work = The Guardian|author = Smith, David|date = 6 December 2013}}</ref>

דמותה שנויה במחלוקת - תומכיה מכנים אותה "אם האומה", בעוד אחרים מגנים אותה מאחר ש[[ועדת האמת והפיוס|וועדת האמת והפיוס]] דרום האפריקנית מצאה שהיא הייתה אחראית באופן אישי לרציחתם, עינויים, חטיפתם ותקיפתם של גברים, נשים וילדים רבים, וכן אחראית באופן עקיף למספר רב אף יותר של פשעים.<ref name="truth-commission">{{תבנית:Cite web|url = http://www.justice.gov.za/trc/report/finalreport/Volume%202.pdf|title = Truth and Reconciliation Commission of South Africa Report, Volume Two, Chapter 6 (pp. 543–82): Special Investigation: Mandela United Football Club|date = 29 October 1998}}</ref>

היא פגשה את עורך הדין והאקטיביסט אנטי-האפרטהייד נלסון מנדלה ב-1957. היא הייתה בת 22, והמתינה לאוטובוס ב[[סווטו]]. מנדלה ראה אותה, הוקסם,  והזמין אותה לארוחת צהריים למחרת. השניים נישאו ב-1958, ונולדו להם שתי בנות - זנאני (1959) וזינדזי (1960). נלסון נעצר ב-1963 ונשלח לכלא, ושוחרר רק ב-1990. החיים לאחר שחרורו לא היטיבו עמם - למרות חזית מאוחדת ופופולרית במהלך שנותיו בכלא, ויני ונלסון נפרדו ב-1992, והתגרשו ב-1996, שנתיים לאחר שנלסון נהיה לנשיא דרום אפריקה. בראיון ב-1994, כשנשאלה לגבי הסיכויים לפיוס עם נלסון, ויני אמרה, "אני לא נלחמת להיות הגברת הראשונה של האומה. למעשה, אני לא הטיפוס להופיע עם פרחים יפים בידיי, ולהיות קישוט יפה עבור כולם."<ref>{{תבנית:Cite web|url = http://derwinpereiramedia.com/singapore/derwin-pereira-invest-to-rebuild-s-africa-call-by-winnie-mandela.html|title = Derwin Pereira - 'Invest to rebuild S. Africa' call by Winnie Mandela|date = June 22, 1994 |website = |publisher = Pretoria|last = Pereira|first = Derwin}}</ref>

ויני הייתה נעצרת תכופות על ידי כוחות הממשלה בגין פעילותה הפוליטית נגד משטר האפרטייד. היא עברה עינויים, הוחזקה במעצר בית, הייתה במעקב, ואף ישבה בכלא בבידוד למשך שנה וחצי. היא הפכה לסמל המאבק, והוגלתה רשמית לעיר ברנדפורט באורנג' פרי סטייט (אזור הבנטוסטנים), ולא הורשתה לצאת משם אלא לבקר את נלסון בכלא. דברים אלה לא מנעו ממנה להמשיך בפועלה - היא הקימה קליניקות, הובילה קמפיינים למען שוויון, ועשתה את דרכה בהיררכיית האירון של ה-ANC.<ref>{{תבנית:Cite web|url = http://www.anc.org.za/show.php?doc=/people/mandela_nw.html|title = Nomzamo Nobandla Winnifred MADIKIZELA-MANDELA|publisher = [[African National Congress]]|quote = In 1969 she became one of the first detainees under Section 6 of the notorious Terrorism Act. She was detained for 18 months in solitary confinement in the condemned cell at Pretoria Central before being charged under the Suppression of Communism Act.}}</ref> 

שמה הטוב של ויני הוכתם על ידי רטוריקה כפי שהפגינה בנאום במונסיוויל ב-13 באפריל 1986, כאשר הביעה תמיכה בפרקטיקת ה"necklacing" (מלשון ענק, או שרשרת - שריפת אנשים בעודם חיים עם צמיגים ממולאים בדלק סביב צווארם), באומרה, "עם קופסאות הגפרורים שלנו והענקים שלנו, נשחרר את הארץ הזו."<ref>{{תבנית:Cite news|url = http://century.guardian.co.uk/1980-1989/Story/0,,110268,00.html|title = Row over 'mother of the nation' Winnie Mandela|work = The Guardian|location = UK|date = 27 January 1989}}</ref>

בנוסף, היו האשמות מצד שומר הראש שלה, ג'רי מוסיבוזי ריצ'רדסון, שהיא הזמינה מעשי חטיפה ורצח.<ref name="bbc97">{{תבנית:Cite news|url = http://news.bbc.co.uk/2/hi/36680.stm|title = Winnie says evidence against her is 'ludicrous'|date = 4 December 1997|publisher = BBC News}}</ref> בדצמבר 1988, ריצ'רדסון חטף את ג'יימס סייפל בן ה-14, יחד עם שלושה נערים נוספים, מביתו של הכומר פול ורין. ועל פי טענת ריצ'רדסון, הוא הביא את הנערים לביתה של ויני על פי פקודתה, מכיוון שהיא חשדה שהכומר מתעלל בהם מינית. בביתה, הנערים עונו כדי שיודו בדבר ההתעללות. סייפל הואשם שהוא משת"פ, וגופתו נמצאה ב-6 בינואר 1989 בשדה עם פציעות דקירה לגרונו.<ref name="nyt">{{תבנית:Cite news|url = http://www.nytimes.com/1990/05/26/world/winnie-mandela-aide-guilty-of-murder.html|title = Winnie Mandela Aide Guilty of Murder|work = The New York Times|date = 26 May 1990|first = Christopher S.|last = Wren}}</ref><ref>[http://mg.co.za/article/2013-03-15-00-bodies-probably-wont-bury-winnie Bodies probably won't bury Winnie] ''M&G''. 15 March 2013</ref>

בתקופת המעבר ממשטר האפרטהייד לדמוקרטיה, ויני אימצה גישה פחות סלחנית כלפי הקהילה הלבנה מאשר בעלה. למרות שוויני ונלסון הופיעו כמלוכדים כשהוא השתחרר, נישואיהם הסתיימו זמן לא רק לאחר מכן, ואחר כך אף התגלה שוויני ניהלה מערכת יחסים אחרת בזמן שנלסון שהה בכלא. לאחר הגירושים, היא אמצה את השם מדיקיזלה-מנדלה, ומונתה להיות סגנית שר האמנות, התרבות, המדע והטכנולוגיה בממשלת פוסט-האפרטהייד הראשונה (מאי 1994). היא הושעתה מתפקידה כעבור קצת פחות משנה בגין חשדות לשחיתות.<ref>{{תבנית:Cite news|url = http://news.scotsman.com/winniemandela/Winnie-Mandelas-fall-from-grace.2422138.jp|title = Winnie Mandela's fall from grace|date = 26 April 2003|author = Bridgland, Fred|work = The Scotsman|location = Edinburgh|}}</ref>

למרות הכל, היא נותרה אהודה בקרב רבים מפעילי ה-ANC. בדצמבר 1993, ושוב באפריל 1997, היא נבחרה לנשיאות ליגת הנשים של ה-ANC, בפעם השנייה אחרי שכבר הופיעה בפני ועדת האמת והפיוס. הארכיבישוף [[דזמונד טוטו]] הכיר בחשיבותה במאבק נגד האפרטהייד, אך גם עודד אותה להתנצל ולקחת אחריות על מחדליה. בתגובה זהירה, היא הודתה שדברים "השתבשו מאוד".<ref>{{תבנית:Cite news|url = http://www.pbs.org/newshour/bb/africa/july-dec97/mandela_12-4a.html|title = Facing the Past|publisher = PBS NewsHour|date = 4 December 1997}}</ref>

ב-24 באפריל 2003, ויני מנדלה הורשעה ב-43 סעיפים של הונאה, ו-25 סעיפי גניבה, והברוקר שלה, עדי מולמן, הורשע בעוון 58 סעיפי הונאה ו-25 סעיפי גניבה. שניהם כפרו באשמה, שהייתה בגין גניבת כספים מקרן לוויות. על מדיקיזלה-מנדלה נגזרו חמש שנות מאסר. היא התפטרה מכל תפקידיה ב-ANC ובממשלה. בערעור ב-2004, השופט מצא כי "הפשעים לא היו למטרת העשרה עצמית", והוא ביטל את האשמות הגניבה וגזר הדין הנלווה, ואישר רק את ההרשעה עבוד סעיף הונאה אחד, עם גזר דין מושהה של שלוש וחצי שנים.<ref>{{תבנית:Cite news|url = http://www.news24.com/News24/South_Africa/News/0,,2-7-1442_1553061,00.html|title = Winnie: No personal gain|publisher = News24|date = 7 May 2004}}</ref>

דמותה של מנדלה חזרה בסרט משנת 2013, Mandela: Long Walk to Freedom, הפעם בגילומה של נעמי הריס (את נלסון מנדלה גילם השחקן הבריטי [[אידריס אלבה]]). כשצפתה בסרט, מדיקיזלה-מנדלה אמרה שהיא הרגישה שזו הפעם הראשונה שסיפורה יוצג על המסך. במאמר ב-The Guardian, גוגלת'ו אוקמסלקו כתבה שהסרט החזיר את ויני למקומה הראוי, והכיר במקומה במאבק, ש"עבור נשות דרום אפריקה היה יותר משמעותי מזה של בעלה".<ref>{{תבנית:Cite news|title = Long Walk to Freedom returns Winnie Mandela to her rightful place|url = http://www.theguardian.com/commentisfree/2014/jan/03/long-walk-to-freedom-winnie-mandela-nelson|work = The Guardian|date = 5 January 2014}}</ref>

* {{תבנית:Imdb name|541692}}