ביסמוט – הבדלי גרסאות

|תמונת טבלה מחזורית=[[קובץ:Bi-TableImage.png|250px|]]

|צבע רקע=#cccccc

|סמל כימי=Bi

|סדרה כימית=[[מתכות]]

|צפיפות=9780

|תמונה=[[קובץ:Bismuth crystals and 1cm3 cube.jpg|280px]]

|משקל אטומי=208.98038

|רדיוס ואן דר ולס=155

|רמות אנרגיה= 2, 8, 18, 32, 18, 5

|יחידות לטמפרטורה=K

|טמפרטורת היתוך=544.35

'''ביסמוט''' (Bismuth, נכתב לעתים גם '''ביסמות'''), הוא [[יסוד כימי]] מסדרת [[מתכות מעבר עמידות|מתכות המעבר העמידות]] ש[[סמל כימי|סמלו הכימי]] Bi ו[[מספר אטומי|מספרו האטומי]] 83. כבד, שביר וצבעו [[לבן]] עם גוון [[ורוד]], ודומה מבחינה כימית ל[[ארסן]] ול[[אנטימון]].

 

 

באופן מסורתי הוא נחשב לכבד ביותר מבין היסודות הלא-[[רדיואקטיביות|רדיואקטיביים]], אך כיום יש המתייחסים אליו כאל רדיואקטיבי לאחר שהתגלה כי הוא אינו בעל יציבות מוחלטת אלא רק כמעט מוחלטת. [[זמן מחצית החיים]] שלו הוא מסדר גודל של {{SN|2|19}} שנים; עם זאת, מכיוון שזהו זמן מחצית חיים חריג באורכו (הוא גדול פי 1.38 מיליארד מ[[גיל היקום]]), ההתייחסות היישומית אליו היא כאל יסוד יציב שאינו רדיואקטיבי. הביסמוט אינו רעיל.

 

==היסטוריה==

הביסמוט היה ידוע עוד מימי קדם, אך לרוב חשבו אותו ל[[עופרת]] או ל[[בדיל]], בשל דמיונו הרב להם. בשנת 1556, תיאר [[גאורגיוס אגריקולה]] לראשונה את המתכת החדשה בספרו De Re Metallica (על המתכות) אותה זיהה על פי הצבע האופייני הנותר בשריטה על ידי אבן שחורה ("אבן בוחן"). הביסמוט הוגדר כיסוד עצמאי על ידי [[קלוד ז'ופרואה הבן]] בשנת [[1753]]. מקור השם הוא בצירוף הגרמני weiße Masse, שפירושו "חומר לבן".