בית הסוהר לנשים בבית לחם – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←פתיח: , קישורים פנימיים |
|||
שורה 1:
'''בית הסוהר לנשים בבית לחם''' הוקם והופעל על ידי [[ממשלת המנדט]], ושימש לכליאתן של [[אישה|נשים]] יהודיות וערביות, ובכלל זה אסירות של
בית הסוהר נוסד בשנת [[1930]], במבנה שנשכר למטרה זו על ידי שלטונות המנדט. בתחילה שהו בו כ-40-30 [[אסיר]]ות ו[[עציר]]ות, חלק מהן עם ילדיהן, ובהמשך גדל מספרן ל-90-60 אסירות ועצירות. המפקח הראשון של בית הסוהר היה ג'ק גרהאם, ולצדו פעלה אשתו (הייתה האישה האנגלייה היחידה ששירתה ב[[משטרת המנדט]]). מרבית הסוהרות היו ערביות. בחופשת הקיץ שימש בית הספר ב[[בית ג'אלה]] כמתקן כליאה נוסף, להקלת הצפיפות בבית לחם.
שורה 9:
עם לוחמות [[אצ"ל]] ו[[לח"י]] שנכלאו בבית סוהר זה נמנו [[גאולה כהן]] (שהצליחה להימלט ממנו{{הערה|{{מעריב|גאולה כהן|התחפשתי כערביה וברחתי מהכלא|1961/09/24|01200}}{{ש}}גאולה כהן, סיפורה של לוחמת, הוצאת קרני, 1961, פרק 33.}}), [[אסתר רזיאל-נאור]] (שנכלאה כשהיא בהריון), [[שרה לבני]], [[שולמית שמיר]] ו[[צלה עמידרור]]. האסירות היהודיות זכו לביקוריהם של הרבנים [[אריה לוין]] ו[[יעקב גולדמן]] וכן של ראש אגודת "לאסירינו", [[שמחה אבן-זהר]].
פעולת בית הסוהר הסתיימה בחודש מאי [[1948]], עם סיום שלטון המנדט. לאחר מכן הפך המבנה ל[[בית יתומים]].
==לקריאה נוספת==
| |||