נביא – הבדלי גרסאות

'''נביא''', בתקופות הקדומות, היה אדם שלכאורה מתקשר עם [[אל]] כלשהו. אל הנביא היו מגיעים אנשים שרצו להתייעץ בקשר לייעודם או עתידם, דברים שבהווה, או קבלת תמיכה ומזור נפשי. לעתים רבות [[מלך|מלכים]] היו מחזיקים בחצרם, נביא מיוחד שייעץ להם מבחינה אסטרטגית. בעוד שבאומות העולם תפקיד הנביא הצטמצם למסירת העתיד וראיית דברים נסתרים{{מקור}}, ב[[יהודים|ישראל]] הנביא אחז בעמדה מוסרית ושיפוטית, והיה בעל תפקידים נוספים: מתווך בין העם לאלוהים, מחנך רוחני ומוכיח בשער, ובשל כך נביאים לעתים היו בעימות עם העם ומנהיגיו. עם זאת, נראה כי לעתים עשו בנביא שימוש פרקטי כמו חיפוש אחר אבדות. יחסו של הנביא אל העם היה אמביוולנטי, מחד גיסא - הוא אחד מהם, ומאידך - הוא נציג האל בעולם.

במיתולוגיהב[[מיתולוגיה יוונית|מיתולוגיה היוונית]] הנבואה ניתנת על ידי האלים או כהניהם (הבולט שבהם הוא [[האורקל מדלפי]], שנחשב לאתרו של אפולו). תמה מרכזית סביב נושא הנבואה ביון הוא חוסר יכולתו של אדם להימלט מגורלו. מוטיב זה משמש במגוון רב של [[טרגדיה יוונית|טרגדיות ומחזות]], כגון [[אדיפוס המלך]], [[אנטיגונה]] ועוד. ביוון לנביא לא הייתה צריכה להיות יכולות מוסרית או רוחנית מיוחדת, כמו למשל המיתולוגיה על הנביאה [[קסנדרה]] שהייתה עלמה צעירה ונחשקת, שקיבלה את מתנת הנבואה לאחר שהאל [[אפולו]] פטרון הנבואה חשק בה. ביוון דווקא הנשים נחשבו למובילות של תחום זה.

'''נביא''' (נקרא גם "הרואה", "חוזה") הוא אדם במדרגה רוחנית גבוהה של התקשרות ודביקות בה'. הרמבה[[רמב"ם]] כותב (הלכות יסודי התורה פרק ז הלכה ז): "הנביא - אפשר שתהיה נבואתו לעצמו בלבד, להרחיב ליבו ולהוסיף דעתו... ואפשר שישולח לעם מעמי הארץ או לאנשי עיר או ממלכה, לבונן אותם ולהודיעם מה יעשו או למנוע אותם ממעשים הרעים שבידיהם" כלומר, יש אפשרות של נביא שנבחר על ידי ה' לבצע את המשימות שה' רוצה בהם.

ביהדות [[משה]] נחשב לגדול נביאי ישראל, והוא זוכה למקום של כבוד גם ב[[נצרות]] וב[[אסלאם]]. משה חרג ממקומם של נביאים מפני שהיה בנוסף מייסד עם, מכונן חוקה ומנהיג פוליטי. במשך תקופה של מאות שנים מתאר התנ"ך שרשרת של נביאים ובני נביאים, המשתלבים בהנהגת ישראל באופן כזה אחר. ישנם מכתירי מלכים כמו [[שמואל]],; ישנם שופטים כמו [[דבורה. הנביאה|דבורה]]; יש שיועצים למלכים כמו [[חולדה הנביאה.]]; יש המוכיחים בשער כמו [[אליהו]], [[אלישע]] ועמוס.ו[[עמוס]] ויש החוזים את החורבן כמו [[ישעיהו]] ו[[ירמיהו]].

היהדות שואפת להגיע למצב שבו עם ישראל כולו יגיע למדרגה זו של נביא הדבק בה' כפי שהדבר מתבטא בדברי משה: "ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם" ([[במדבר]] יא, כט), וכפי שיקרה לעתיד לבוא: "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וניבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלומות יחלומון בחוריכם חזיונות יראו. וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי" ([[יואל]] ג, א-ב).

בתקופת [[בית המקדש השני|בית שני]] החלו להיעלם הנביאים הקלאסיים. ב[[תלמוד]] נאמר שאחר חורבן [[בית המקדש|בית ראשון]] ניטלה הנבואה מהנביאים וניתנה לילדים ושוטים או לחכמים ([[בבא בתרא]] י"ב). כלומר, כל מציאות הנבואה במתכונת המוכרת הייתה רק עד ראשית הבית השני., כאשר הנביאים האחרונים היו [[חגי]], [[זכריה הנביא|זכריה]] ו[[מלאכי]].

הגמרא במסכתב[[מסכת מגילה]] (דף יד ע"א) קובעת, כי "הרבה נביאים עמדו להם לישראל, כפלים כיוצאי מצרים, אלא נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ושלא הוצרכה לא נכתבה". וכך, רק ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות אמרו נבואות בעלות משמעות לדורות. ב[[ספר שמואל]] אנו מוצאים ש[[שאול המלך|שאול]] בא לנביא בשביל למצוא אתונות, ומהפסוקים ניכר שדבר זה אף היה לגיטימי באותה תקופה, גם בשל זוטות של [[חיי היומיום]], ולא רק בהקשר לדברים בעלי משמעות מדינית או היסטורית.

וכי תאמר, בלבבך: איכה נדע את-הדבר, אשר לא-דברו ה'. אשר ידבר הנביא בשם ה', ולא יהיה הדבר, ולא יבא הוא הדבר, אשר לא-דברו ה': בזדון דברו הנביא, לא תגור ממנו. ([[דברים]] י"ח, כ"א - כ"ב).