מחשבה פלילית – הבדלי גרסאות

לפי סעיף 19 לחוק העונשין<ref>{{הערה|סעיף 19 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ס"ח 226.</ref>}} מחשבה פלילית (Mens Rea) היא היסוד הנפשי הנדרש להתקיימות העבירה הפלילית.סעיף 20 לחוק העונשין<ref>{{הערה|סעיף 20 לחוק העונשין</ref>}} מגדיר מהי מחשבה פלילית.

{{עוגן|עצימת עיניים}}בשנת 1995 נכנס לתוקפו תיקון מספר 39 לחוק העונשין. חשיבותו של התיקון נובעת בעיקר מהעובדה שהחלפתו את החלק הכללי (סעיפים 1-34 לחוק בוטלו, ובמקומם נכנסו סעיפים חדשים)<ref>{{הערה|חוק העונשין (תיקון מס׳ 39) (חלק מקדמי וחלק כללי), התשנ״ד-1994, ס"ח 348.</ref>}}. אחת התכליות העיקריות של תיקון 39 הייתה לצמצם את נוכחות הגישה התועלתנית שרווחה ערב התיקון במשפט הישראלי, ולתת את הדגש על הגישה הדאונטולוגית, כחלק מההשפעה האנגלית על מערכת המשפט בישראל<ref>{{הערה|ד"כ 124, 2297 (התשנ"ד).</ref>}}.

הצורך בהוכחת יסוד נפשי להוכחת עבירה פלילית מקורו בהשפעה של תאוריות גמול. עיקר הדגש של התפיסה הגמולית הוא על אחריות שנובעת מאשם<ref>{{הערה|{{צ-ספר|מחבר = ש"ז פלר|שם = יסודות בדיני העונשין|מו"ל = המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, האוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה למשפטים.|שנת הוצאה = 1984}}.</ref>}}, על הבחירה, מתוך רצון חופשי, להתנכר לערכים המוגנים בחוק. על כן, על מנת להחזיר את האיזון שהופר בביצוע העבירה, יש להראות כי הנאשם אכן בחר לפגוע בערך מוגן.

הקושי נובע מהתפיסה של המשפט הפלילי את הציבור כיצורים רציונליים, הנותנים דין וחשבון על כל מהלך ופעולה, המקיימים דיאלוג פנימי בינם לבין עצמם טרם עשיית כל פעולה ופעולה. זאת בעוד שבמציאות, רוב המעשים שלנו הם אגביים, נעשים בלי תשומת לב<ref>{{הערה|{{צ-ספר|מחבר = אלעזר וינריב|שם = בעיות בפילוסופיה של המוסר|מו"ל = האוניברסיטה הפתוחה|שנת הוצאה = 2008}}</ref>}}.

הקושי נובע מהתפיסה של המשפט הפלילי להוכחת היסוד נפשי כאל הוכחה של עובדה בעולם בעוד שמבחינה מעשית אין יכולת להוכיח את הדבר מבחינה ראייתית. על כן, לשם הוכחת היסוד הנפשי, מתבססים על חזקות משפטיות<ref>{{הערה|בג"ץ 2534/97 '''חבר-הכנסת יונה יהב''' '''נ'''' '''פרקליטת המדינה''' פ"ד נא (3) 1 (1997).</ref>}}.

1.  '''<u>עבירות התנהגותיות</u>'''- דרישה להוכחת מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה<ref>{{הערה|סעיף 20(א) לחוק העונשין.</ref>}}.

'''הקושי בהגדרת המצב נפשי זה'''- מצד אחד הנאשם לא חושב שהתוצאה יכולה להתממש אך מצד שני הוא מקווה למנוע אותה. קושי זה הביא את הפסיקה לבחון את עומק המודעות ורוחב המודעות (מידת ההסתכנות בהתרחשות התוצאה) של הנאשם בביצוע המעשה<ref>{{הערה|ע"פ 1100/93 '''סובאח נ' מ"י''', פ"ד מז (3) 635.</ref>}}.

יש הגורסים כי ככל שרוחב המודעות ועומק המודעות מצומצמים יותר הרי שמדובר ברשלנות. מנגד, ככל שהמודעות רחבה ועמוקה יותר ניתן להחיל את כלל הצפיות ולטעון כי הייתה כוונה לקרות התוצאה<ref>{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר = קרן שפירא-אטינגר|שם = קלות הדעת במשפט הפלילי-האם יש משקל לדעת?|כתב עת = מחקרי משפט יד 179 (1997).}}</ref>}}.

על מנת להילחם בתופעה זו, נקבע כי בחירה מכוונת להתעלם מעובדות שוות ערך למודעות<ref>{{הערה|'''R. v. Sleep''' (1861) All E. R. 248.</ref>}}. כלומר, במשפט המקובל עצימת עיניים הוא כלל שדרוג אחריות- מ"פזיזות" ל"ידיעה".

יש הגורסים כי השתלת כלל "עצימת העיניים" במשפט הישראלי, על אף השוני הנ"ל בין שיטות המשפט, הביאה למצב בו רף הדרישה למחשבה פלילית הוא הנמוך ביותר מכל מדינה מערבית אחרת<ref>{{הערה|קרן שפירא אטינגר "עצימת עיניים- סיפור על שועלים ויענים" '''ספר מנשה שאוה: מחקרים במשפט לזכרו''' 625, 641-639 (אהרון ברק ודניאל פרידמן עורכים, 2006) (להלן: שפירא-אטינגר "על שועלים ויענים").</ref>}}.

3. אין אפשרות להרכיב את הכלל של עצימת עיניים על גבי כלל הצפיות – חשד לא יכול לשדרג למודעות ברמה של קרבה לוודאי<ref>{{הערה|שפירא-אטינגר "על שועלים ויענים", לעיל ה"ש 12, בעמ' 180, ה"ש 2.</ref>}}.

4. ישנן עבירות ששוללת במפורש שימוש בכלל (ס' 4 לחוק איסור הלבנת הון<ref>{{הערה|ס' 4 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, ס"ח 293.</ref>}})

אולם, למרות הקושי בהוכחת טענה זו, עקרון זה שימש כהגנה במקרים רבים, כשהבולט בהם הוא פס"ד ורטר<ref>{{הערה|ע"פ 2588/90 ורטר נ. מ"י''',''' פ"ד מו (4) 712</ref>}}. ורטר, עיתונאי, השיג תשליל שמקורו בפעולות חקירה מאת סניגורית, ופרסם את התמונה שמקורה בתשליל. השופט ברק זיכה אותו בשל כך שלא הוכח מזיגה בין היסוד הנפשי למעשה, שכן כאשר השיג את התשליל לא הייתה כוונה.