אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סיווג תבניות עדכון/השלמה*
מ תנ"ך
שורה 2:
"'''אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה'''" הוא [[ניב (ביטוי)|ניב]] המביע סוגיה [[דת]]ית-[[פילוסופיה|פילוסופית]] מרכזית ב[[יהדות]] ובדתות אחרות, אשר דנה ב[[ענישה]] של צאצאים על [[חטא]]י אבותיהם. בניב זה אכילת ה[[הבשלה|בוסר]] משולה לחטא, וקהות ה[[שן|שיניים]] לעונש.
 
משמעותו של פסוק זה, המוזכר ב{{פסוקתנ"ך|ירמיהו|לא|כח}} וב{{פסוקתנ"ך|יחזקאל|יח|ב}}, היא שבנים נושאים בעונש על ה[[עבירה|עוונות]] של אבותיהם. הפסוק מובא לתיאור מצב קיים, בתקווה לעתיד שבו המציאות הזאת תשתנה וכל אחד יהיה אחראי לעוונותיו הוא ולא יישא באחריות לעוונות אבותיו.
 
הסוגיה הזאת מערערת את יסודות תפיסת [[תורת הגמול]], על ידי הרחבת גבולות ה[[אחריות אישית|אחריות]] מעבר לאחריות האישית של האדם על מעשיו, ובהתאם לכך הצגת האפשרות של ענישה על מעשים שביצע אחר – אחד האבות.