השושלת הסלג'וקית – הבדלי גרסאות

===טוע'ריל בכבק===

טוע'ריל בכבק ערך בינתיים מסעות התפשטות מח'וראסאן לכיוונים דרום-מערב ומערב. השילוב השיטתי של פעולות צבאיות ופעולות דיפלומטית במסעות ההתפשטות מעידות כי כבר בשלב מוקדם היו לסלג'וקים שאיפות מוגדרות. מטרת מסעות הכיבוש הייתה להשיג שליטה על הדרכים החוצות את [[הרמה האיראנית]], שהובילו בכיוון אחד לבגדאד ובכיוון אחר לאזרבייג'ן, ל[[ארמניה]] ול[[אסיה הקטנה]], שהייתה תחת שלטון [[האימפריה הביזנטית]]. את ההתקפות המקדימות ערך בדרך כלל איבראהים אינאל, אחיו למחצה של טוע'ריל בכ, שלרוב היה מגיע כדי להשלים את הכיבוש בעצמו. בדרך זו נכבשו, בין 1040 ל-1044, האזורים הכספיים של ח'וראסאן, ואחרי כן [[ראיי]] ו[[המדאן]] שעל הרמה האיראנית כש[[אצפהאןאספהאן]] מכירה בשלטון הסלג'וקים. במסע זה נתקל טוע'ריל בכבק בגוף הראשון של טורקמנים, שסירב להכיר בשלטונו ובחר לנדוד, דרך [[כורדיסטן]], אל החלק העליון של [[מסופוטמיה]]. ה[[בדווים]] וה[[כורדים]] של מסופוטמיה עילית התאחדו כנגד פלישת הטורקמנים והצליחו לחסל אותם.

הטורקמנים ראו באופן מסורתי את הביזה כמטרה היחידה ללחימה, ואילו טוע'ריל בכבק שאף להשיג שליטה על כמה שיותר פרובינציות מוסלמיות וההתנהגות הפרועה של כוחותיו סיכנה את הגשמתה של שאיפה זו. מכיוון שהטורקמנים היוו את עיקר כוחו, לא יכול היה טוע'ריל בכ להסתכסך עימם ולכן החליט לנתב את פשיטותיהם מהרמה האיראנית לכיוון ארמניה ואסיה הקטנה, שנשלטה בידי האימפריה הביזנטית. פשיטות נגד הארמנים והביזנטים הנוצריים נחשבו ל[[ג'יהאד|מלחמת קודש]], המשיכו מסורות [[ע'אזי]] שהטורקמנים קיבלו מ[[מרכז אסיה]] ויכלו להביא לטוע'ריל בכבק יוקרה כלוחם ג'האד. טוע'ריל בכ החליט לשלוח פשיטות ע'אזי בתקופות הביניים, שבין מסעי הכיבוש, שערך בארצות אסלאמיות. על-מנת למנוע יוזמות עצמאיות יתר על המידה שלח טוע'ריל בכבק את איבראהים אינאל ב-1049 לפשיטת ע'אזי כנגד ארמניה והוא עצמו הנהיג פשיטה זהה ב-1054 וכתוצאה מפשיטות אלו הצליח להשיג הכרה בשלטונו מהנסיכויות הכורדיות הזעירות שבצפון-מערב איראן ולעורר כבוד בקרב [[הממלכה הגאורגית המאוחדת]].

ב-1055 נכנס טוע'ריל בכבק ל[[בגדאד]] ללא קרב, לאחר שהכוחות ה[[בויהים]] נמלטו ממנה. עוד קודם לכן כיוון טוע'ריל בכבק למטרה זו, כשהצהיר על עצמו, שהוא עבדו הנאמן של ה[[ח'ליפה]] ושהוא נחוש להשיב את ה[[סונה]] לבגדאד, שהייתה תחת הפרוטקטוראט של הבויהים ה[[שיעים]], ולצאת למלחמה כנגד המינות ה[[איסמאעיליה|אסמאעילית]] של [[השושלת הפאטימית|הח'ליפה הפאטימי]] היושב ב[[מצרים]]. חולשת הבויהים ותמיכת אבן אל-מוסלימה, ה[[וזיר|ווזיר]] של הח'ליפה, הקלו על טוע'ריל בכ לתפוס את בגדאד. טוע'ריל בכ העניק לח'ליפה תנאים חומריים משופרים וחלק גדול יותר באדמיניסטרציה של בגדאד וסביבותיה וזכה בתמורה לתואר "מלך המזרח והמערב", שנתן לו את הזכות לכבוש את כל האזורים המוסלמיים, ובייחוד את אלו שלא הכירו במרות העבאסית. כמו כן זכה טוע'ריל בכ לתואר סולטאן, שלמרות שהיה נמצא בשימוש עוד קודם לכן, הרי ניתן זו הפעם הראשונה באופן רשמי וסימל מתן סמכות מלאה לפעולה תחת אישורו היוקרתי של הח'ליפה, שאף נשא את אחייניתו של הסלטאן.

תחת חסותם של הפאטימים התארגנה כנגד הסולטאן החדש קואליציה רחבה, שכללה את הכוחות הבויהים שברחו מבגדאד ואת הנסיכים הערביים של [[עיראק]] ומסופוטמיה, שהיו שיעים ברובם. כוחות טורקמניים, שישבו במסופוטמיה עילית ובאיראן, התמרדו כנגד טוע'ריל בכבק והצטרפו לקואליציה הערבית-בויהית. הטורקמנים המורדים הונהגו בידי איבראהים אינאל, וביתר חשאיות גם בידי קותלמוש, בנו של אישראיל. למרות שהקואליציה הצליחה לכבוש את בגדאד, לקרוא בה את נוסח התפילה הפאטימית, לחסל את הווזיר אבן אל-מוסלימה ולמסור את הח'ליפה לידי מנהיג ערבי, הרי תקיפותו של טוע'ריל בכ, חוכמתו של הווזיר שלו, אל-קונדורי, והעזרה שסיפק אלפ ארסלאן הבטיחו את הניצחון הסלג'וקי. הסלג'וקים ניצחו את אויביהם באיראן, תפסו את בגדאד מחדש, חיסלו את אל-בסאסירי, מנהיג הכוחות הבויהים ושחררו את הח'ליפה בשנת 1059. בנוסף מיהרו כל הנסיכויות הערביות להציע את כניעתם ובתור [[וסאל]]ים להמשיך ולשלוט על נסיכויותיהם.