יישוב קהילתי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
|||
שורה 1:
[[
ב[[ישראל]], '''יישוב קהילתי''' הוא יישוב המבוסס על שיתוף חברתי ועל כן מורשה למיין את מי שיורשה להתגורר בו, אולם אין בו הכוונה תעסוקתית המחייבת את התושבים לעיסוק מסוים, או שיתוף כלכלי כמו ב[[מושב]] ו[[קיבוץ]].
==אופי היישוב הקהילתי==
בניגוד ליישוב עירוני על מנת לרכוש קרקע או בית ביישוב קהילתי, נדרש המועמד לעבור ועדת קליטה, הקובעת האם המועמד מתאים למרקם החברתי של היישוב{{הערה|שם=חוק|[http://www.knesset.gov.il/privatelaw/data/18/3/341_3_3.rtf חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (מס' 8), התשע"א–2011], אתר הכנסת}}.
באופן כללי, יישוב קהילתי מאופיין על ידי חזון משותף שממנו נגזר אופי היישוב ויחסי הפרט והקהילה בו. בין סוגי היישובים הקהילתיים ניתן למצוא יישובים בעלי אופי חרדי, דתי או דתי תורני, יישובים המשותפים לדתיים וחילוניים, ויישובים המשלבים מגורים עם שמירה על איכות הסביבה. לרוב, החלטות ביישובים קהילתיים מתקבלות על ידי אסיפה כללית או ועדות הפועלות מטעם אסיפה כללית, בניגוד ליישובים עירוניים בהם ההחלטות מתקבלות על ידי נבחרי ציבור.
היישובים הקהילתיים מתאפיינים באוכלוסייה קטנה יחסית של מאות עד אלפי תושבים, למרות שישנם יישובים חרדיים גדולים המוגדרים כיישובים קהילתיים. כן מתאפיינים היישובים הקהילתיים בהיותם נפרדים מאזורים מטרופולוניים ומקובל שיש בהם איכות חיים גבוהה יחסית{{הערה|1=עוז אלמוג, [http://www.peopleil.org/details.aspx?itemID=7874 מהו יישוב קהילתי?], אתר אנשים ישראל}}.
שורה 11:
היישוב מבוסס על משפחות, שכל אחת מהן מנהלת את חייה בנפרד, כשלתושבים יש מחויבות מסוימת כלפי הקהילה (כמו הכנת אירועים והשתתפות בהם, או הדרכת בני הנוער). אין שיתוף כלכלי בין התושבים. כל מתיישב מוצא את מקור פרנסתו בעצמו, ואין חובת תעסוקה במקום.
המדינה מסייעת ליישובים בהקמת
==היסטוריה==
בראשית ימי מדינת ישראל הוכרו שתי צורות התיישבות: עירונית, וכפרית חקלאית. ההתיישבות הכפרית התבססה ברובה על יישובים קטנים הומוגניים מבחינה חברתית. אמנם, היו יישובים כמו [[נוה מונוסון]], שהוקם בשנת [[1953]], אשר הוקמו על ידי גרעין מגובש חברתית ועל כן נחשב כיישוב הקהילתי הראשון, הגם שהמושג טרם היה קיים אז. עם ירידת קרנה של החקלאות, החל לעלות הרעיון להקים יישובים קטנים בעלי אופי ייחודי שאין בהם עיסוק בחקלאות.
בשנת 1970 הוקם היישוב [[אלון שבות]] שהוגדר כמרכז אזורי. היה זה ניסיון ראשון מסוגו להקים מרכז קהילתי, יישוב שאינו מבוסס על חקלאות ושירותים סביבתיים, אלא מהווה קהילה עצמאית מחד ומרכז אזורי מאידך, והצלחתו הפכה אותו לדגם שלפיו הוקמו יישובים חדשים אחרים ברחבי ישראל. בשנת 1974 הוקם היישוב [[יעד]] שהוגדר כ[[מושב שיתופי]], אולם בניגוד למושבים עד אז התבסס על תעשייה ולא על חקלאות ונקרא כפר תעשייה (כפ"ת). בשנים שלאחר מכן קמו עוד מספר יישובים תעשייתיים ב[[מועצה אזורית משגב|גוש שגב]]. אולם המודל של כפר תעשייתי נכשל בגלל שחלק מהמפעלים עליהם הם התבססו נסגרו, והיישובים הפכו ליישובים קהילתיים.
| |||