עליזה גרינברג – הבדלי גרסאות

עליזה גרינברג נולדה בשנת 1926 כעליזה גורביץ, בת לרוזה ודוד גורביץ ואחות לרות תמיר (רעייתו של [[שמואל תמיר]]). היא גדלה בשכונת [[תלפיות]] שב[[ירושלים]]. גורביץ החלה לכתוב שירים כבר בנעוריה, ובהיותה בת 15 פורסמו שניים משיריה.

בהיותה בת 17 נפצעה בגבה בעת טיול, והפציעה הגבילה את כושרה הגופני. ידידה [[מרדכי שלו]], שהתגורר ב[[רחביה]], הצטרף ל[[לח"י]] בשנת [[1945]], ובעקבותיו הצטרפה אף היא ללח"י, ואחדים משיריה פורסמו בעיתוני הלח"י. בהוראת הלח"י עבר שלו לתלל[[תל אביב]], ובעקבות געגועיו לעליזה עברה גם היא לתל אביב, והשניים התגוררו בחדר שכור ב[[רחוב המלך ג'ורג' (תל אביב)|רחוב המלך ג'ורג']]. במלחמתב[[מלחמת העצמאות]] שירתה עליזה גורביץ-גרינברג בבית חולים צבאי לכוחות הלח"י בליפתאב[[ליפתא]] בירושליםשבירושלים. לאחר ההפוגה השנייה בקרבות מלחמת העצמאות עברה לתל אביב. בהיותה בתל אביב התוודעה למשורר [[אורי צבי גרינברג]], שהיה נערץ עליה, בפגישתו עם לוחמי הלח"י. הפגישה נערכה בבית משפחת יבין, אצלה התגורר המשורר. בצאתה מהבית הוא אמר: "זאת היא האישה!". אמירה זו נודעה לעליזה גרינברג רק כעבור שנים מפיו של זאב יבין, בן המשפחה.

היא נישאה למרדכי שלו בסוף [[1948]], וכעבור שנה התגרשו בהסכמה, לאחר שהתפתח קשר רומנטי בין עליזה לאורי צבי גרינברגלגרינברג, המבוגר ממנה ב-30 שנה.

שם העט "עין טור מלכא" ניתן לה על ידי בעלה, על-שם היישוב היהודי "[[טור מלכא]]", (הר המלך), שהתקיים בימי [[חורבן בית שני]] סמוך ל[[ירושלים]], במקום שבו נמצאת כיום שכונת [[א-טור (ירושלים)|א-טור]].