הבדלים בין גרסאות בדף "מיתון 1966 בישראל"

נוספו 1,171 בתים ,  לפני 3 שנים
 
==שיא המשבר וסיומו==
כבר באמצע שנת 1967, התרבו סימני ההתאוששות. כבר בחודשי הקיץ התהפכה המגמה: האבטלה ירדה, האינפלציה התייצבה, התל"ג (במיוחד בתעשייה) עלה, והגירעון הצטמצם.
 
בשנת 1967, הציבור בארץ היה מצוי באווירת משבר עמוקה ביותר. מלבד האווירה הרגילה של המיתון, הציבור היה מצוי בחרדה קיומית מפאת [[תקופת ההמתנה]] - תקופה של 3 שבועות, מה-[[15 במאי]] ועד ל-[[5 ביוני]], בה הציבור ציפה לפרוץ [[מלחמת ששת הימים]].
 
לאחר מלחמת ששת הימים הוחלט להפסיק את המיתון ולהגדיל מאוד את הגירעון התקציבי, וכך בא לסופו המיתון.
 
ישנם חוקרים שטוענים שהמלחמה לא הייתה הגורם ליציאה מהמיתון, ונטען שעוד לפני המלחמה המיתון התקרב אל קיצו. בנוסף, מטרת המיתון, להפסיק פעילות יתר של המשק, הושגה.
הוויכוח על מהותו וצדקתו של המיתון היזום עדיין מעסיק חוקרים. גישה אחת אומרת כי מדובר בביטוי מוקדם לאימוץ מדיניות כלכלית [[נאו-ליברליזם|נאו-ליברלית]] עוד לפני שהמושג הזה תפס מקום בדיון הציבורי. על פי הגישה הזו, גם את [[המדיניות הכלכלית החדשה (ישראל 1952)|המדיניות הכלכלית החדשה של 1952]] יש לראות כסנונית ראשונה. ואמנם, דברים ברוח זו ניתן למצוא בספרו של [[דוד הורוביץ]] 'כלכלת ישראל' שראה אור ב-1954. על פי פרשנות זו, [[אליטה|האליטה]] הכלכלית-חברתית שנהנתה ממדיניות הפיתוח שהנהיגה מפא"י לאחר הקמת המדינה, מדיניות שהצלחתה רק העמיקה אחרי תום [[מלחמת סיני|מבצע קדש]], תקופה בה ידע המשק שגשוג וצמיחה, החליטה להנהיג מדיניות כלכלית שתעלה בקנה אחד עם האינטרסים המעמדיים שלה, כלומר פחות מיסוי ופחות מעורבות של המדינה ביזמות הכלכלית. שיאה של גישה זו ב'תוכנית הייצוב' של 1985 ואחריה. הגישה השנייה אומרת את ההפך: המיתון היזום נועד ליצור שינוי מבני במשק שעד לאותו הזמן (1965) נשען על מיזמי פיתוח אדירים: [[נמל אשדוד]], בניית [[עיירות פיתוח|ערי פיתוח]], סלילת כבישים ומעל לכל המוביל הארצי. כל אלו הגיעו לרוויה או לסיום לקראת 1965, כשבמקביל מגיעה לקיצה זרימת המזומנים שהייתה קשורה ב'הסכם השילומים'. על רקע מציאות כלכלית אובייקטיבית זו, החליטה הממשלה בראשותו של אשכול ובתמיכה של שרי 'אחדות העבודה' (אלון שימש אז כשר העבודה) ושל שרים נוספים בקואליציה (כמו אלמוגי איש מפא"י ששימש כשר השיכון), לנקוט צעדי ריסון שמטרתם להביא את המשק לכלל תפקוד סדיר במציאות בה אין יותר פרויקטים אדירי ממדים. בפועל אכן המיתון היזום יצר אבטלה משמעותית שקולה נשמע למרחוק בשל העובדה שהיא פגעה גם בעובדי צווארון לבן והכתה גם במרכז ולא רק בפריפריה, אבל אם לשפוט על פי התפקוד הכלכלי של המשק אחרי 1967, הצעד כשלעצמו היה נכון ומוצדק. במלים אחרות, הוויכוח על המיתון היזום מתמצה במשמעות של הצעדים שננקטו, כלומר במטרתם. הפרשנות הראשונה מציעה לראות בצעדי הריסון את תחילת ההתנערות של העילית הישראלית הוותיקה והמשגשגת מהשכבות הנמוכות יותר, ואילו הפרשנות השנייה מציעה לראות בצעדי הריסון המשך מדיניות הצמיחה והפיתוח באמצעים זמניים אחרים.
 
הוויכוח על מהותו וצדקתו של המיתון היזום עדיין מעסיק חוקרים. גישה אחת אומרת כי מדובר בביטוי מוקדם לאימוץ מדיניות כלכלית [[נאו-ליברליזם|נאו-ליברלית]] עוד לפני שהמושג הזה תפס מקום בדיון הציבורי. על פי הגישה הזו, גם את [[המדיניות הכלכלית החדשה (ישראל 1952)|המדיניות הכלכלית החדשה של 1952]] יש לראות כסנונית ראשונה. ואמנם, דברים ברוח זו ניתן למצוא בספרו של [[דוד הורוביץ]] 'כלכלת ישראל' שראה אור ב-1954. על פי פרשנות זו, [[אליטה|האליטה]] הכלכלית-חברתית שנהנתה ממדיניות הפיתוח שהנהיגה מפא"י לאחר הקמת המדינה, מדיניות שהצלחתה רק העמיקה אחרי תום [[מלחמת סיני|מבצע קדש]], תקופה בה ידע המשק שגשוג וצמיחה, החליטה להנהיג מדיניות כלכלית שתעלה בקנה אחד עם האינטרסים המעמדיים שלה, כלומר פחות מיסוי ופחות מעורבות של המדינה ביזמות הכלכלית. שיאה של גישה זו ב'תוכנית הייצוב' של 1985 ואחריה.
 
הוויכוח על מהותו וצדקתו של המיתון היזום עדיין מעסיק חוקרים. גישה אחת אומרת כי מדובר בביטוי מוקדם לאימוץ מדיניות כלכלית [[נאו-ליברליזם|נאו-ליברלית]] עוד לפני שהמושג הזה תפס מקום בדיון הציבורי. על פי הגישה הזו, גם את [[המדיניות הכלכלית החדשה (ישראל 1952)|המדיניות הכלכלית החדשה של 1952]] יש לראות כסנונית ראשונה. ואמנם, דברים ברוח זו ניתן למצוא בספרו של [[דוד הורוביץ]] 'כלכלת ישראל' שראה אור ב-1954. על פי פרשנות זו, [[אליטה|האליטה]] הכלכלית-חברתית שנהנתה ממדיניות הפיתוח שהנהיגה מפא"י לאחר הקמת המדינה, מדיניות שהצלחתה רק העמיקה אחרי תום [[מלחמת סיני|מבצע קדש]], תקופה בה ידע המשק שגשוג וצמיחה, החליטה להנהיג מדיניות כלכלית שתעלה בקנה אחד עם האינטרסים המעמדיים שלה, כלומר פחות מיסוי ופחות מעורבות של המדינה ביזמות הכלכלית. שיאה של גישה זו ב'תוכנית הייצוב' של 1985 ואחריה. הגישה השנייה אומרת את ההפך: המיתון היזום נועד ליצור שינוי מבני במשק שעד לאותו הזמן (1965) נשען על מיזמי פיתוח אדירים: [[נמל אשדוד]], בניית [[עיירות פיתוח|ערי פיתוח]], סלילת כבישים ומעל לכל המוביל הארצי. כל אלו הגיעו לרוויה או לסיום לקראת 1965, כשבמקביל מגיעה לקיצה זרימת המזומנים שהייתה קשורה ב'הסכם השילומים'. על רקע מציאות כלכלית אובייקטיבית זו, החליטה הממשלה בראשותו של אשכול ובתמיכה של שרי 'אחדות העבודה' (אלון שימש אז כשר העבודה) ושל שרים נוספים בקואליציה (כמו אלמוגי איש מפא"י ששימש כשר השיכון), לנקוט צעדי ריסון שמטרתם להביא את המשק לכלל תפקוד סדיר במציאות בה אין יותר פרויקטים אדירי ממדים. בפועל אכן המיתון היזום יצר אבטלה משמעותית שקולה נשמע למרחוק בשל העובדה שהיא פגעה גם בעובדי צווארון לבן והכתה גם במרכז ולא רק בפריפריה, אבל אם לשפוט על פי התפקוד הכלכלי של המשק אחרי 1967, הצעד כשלעצמו היה נכון ומוצדק. במלים אחרות, הוויכוח על המיתון היזום מתמצה במשמעות של הצעדים שננקטו, כלומר במטרתם. הפרשנות הראשונה מציעה לראות בצעדי הריסון את תחילת ההתנערות של העילית הישראלית הוותיקה והמשגשגת מהשכבות הנמוכות יותר, ואילו הפרשנות השנייה מציעה לראות בצעדי הריסון המשך מדיניות הצמיחה והפיתוח באמצעים זמניים אחרים.
 
במלים אחרות, הוויכוח על המיתון היזום מתמצה במשמעות של הצעדים שננקטו, כלומר במטרתם. הפרשנות הראשונה מציעה לראות בצעדי הריסון את תחילת ההתנערות של העילית הישראלית הוותיקה והמשגשגת מהשכבות הנמוכות יותר, ואילו הפרשנות השנייה מציעה לראות בצעדי הריסון המשך מדיניות הצמיחה והפיתוח באמצעים זמניים אחרים.
 
המיתון הותיר רושם עמוק על החברה בישראל. במשך עשרים השנים לאחר מכן, עד ל[[תכנית הייצוב הכלכלית של 1985]], נרתעו הפוליטיקאים מכל צעד של קיצוץ בהוצאה הציבורית. הם חששו לפגיעה ביוקרתם, כשם שיוקרתו של אשכול נפגעה מאוד במהלך המיתון. הם חששו מגרימת אבטלה המונית וירידה מהארץ. רק ב-1985 קוצצה שוב ההוצאה הציבורית, על אף האבטלה ההמונית שנגרמה בעקבות צעד זה.
 
==קישורים חיצוניים==