יעקב ישראל דה האן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 53:
==תוצאות הרצח והשלכותיו==
רצח דה האן נחשב ל[[רצח פוליטי|רצח הפוליטי]] הראשון בארץ ישראל בעת החדשה, וזעזע את היישוב. בעיתונות פורסמו מאמרי הסתייגות חריפים. ה[[פובליציסט]] [[אורי קיסרי]] כתב ב"[[דבר (עיתון)|דבר]]", כשנה וחצי לאחר הרצח:
:{{ציטוט|תוכן=אני לא ראיתי בו מלשין שפל וקטן-נפש, אך אדם עמוק, משורר וחקרן שהרע והטוב משמשים בו בערבוביה, ושלבסוף בעקב חיים שבורים ורצוצים, בעקב ענויי נשמה נרדפת, גבר בו הרע על הטוב. ... דה-האן הלשין לשם שמים, כך לפחות האמין הוא. דעתו לא הייתה צלולה ביותר ואין להטיל עליו אחריות רבה על מעשיו"{{הערה|מקור={{דבר|אורי קיסרי|הזכרת נשמות|1926/12/28|00201}} (בחלקו השני של המאמר, המוצג לאחר לחיצה על "בעמוד הבא" שבקצהו השמאלי התחתון)}}
 
בלט בחריפותו ה[[פובליציסט]] איש [[תנועת העבודה]] [[משה בילינסון]], שכתב: {{ציטוטון|דגל התנועה אל יהיה נכתם, לא בדם נקיים, ולא בדם חייבים, אחרת - תהא תנועתנו בכל רע, כי הדם מושך אחריו דמים. הדם תמיד מתנקם ואם פוסעים פעם בדרך זו, שוב אין יודעים אנה אפשר להגיע}}.
 
עם זאת, כתב חוקר [[מדע המדינה]] [[שלמה אבינרי]]:
:{{ציטוט|תוכן=באור זה רואה אני גם את ההשתקה סביב רצח דה-האן, שהיה כנראה הרצח הפוליטי הראשון בארץ. דה-האן היה, בלי ספק, אדם שחיבל במפעל הציוני, אבל רק הלך רוח מיוחד יכול להגיע מכאן עד להחלטה לרצוח אותו ועד לנכונות רוב ההנהגה היישובית - פרט לכמה יוצאים מהכלל כמו בילינסון ו[[משה יוסף גליקסון|גליקסון]] - לקבל ולהפיץ את הבדיה שערבים רצחו אותו, ואף להדגיש את החשדות בקשר לסטיותיו המיניות, כמניע אפשרי המטשטש את זהותם האמיתית של הרוצחים{{הערה| '''{{דבר|מרדכי ברקאי|מה עוללו להיסטוריההמשך|1966/01/07|0230004100}}, '''|מקור={{דבר|מרדכי ברקאי|המשךמה עוללו להיסטוריה|1966/01/07|0410002300}}'''}}.
 
בחלק מן החוגים החרדים הפך דה האן ל[[קדוש מעונה]], כחרדי שנפל בידי חילונים על משמרת שמירת קודשי ישראל. מסורת זו נמשכת עד היום. עם זאת, ב[[אגודת ישראל]] העולמית, שמלכתחילה לא שבעה נחת מפעילותו של דה האן, הקיצונית מדי לטעמה, נשמעו, עם פרסום ספריו ההומוסקסואליים לאחר הרצח, קולות הסתייגות ממנו, והתנועה נמנעה מלהנציח את שמו. באמצע [[שנות השמונים]] ניסתה [[העדה החרדית]] לשנות את שמה של גינת זופניק שבירושלים ל"גן יעקב ישראל דה האן".