אירנה האתונאית – הבדלי גרסאות

'''אירנה האתונאית''' הייתה קיסרית [[האימפריה הביזנטית|ביזנטית]], אלמנתו של הקיסר [[לאו הרביעי הכוזרי, קיסר האימפריה הביזנטית|לאו הרביעי]] ואמו של [[קונסטנטינוס השישי]]. אירנה עלתה לשלטון לראשונה בשנת 780 עם מותו של בעלה לאו, ובמשך עשר שנים שלטה כעוצרת וממלאת מקום בנה קונסטנטינוס, שהיה ילד צעיר במות אביו. ב-790 הדיח קונסטנטינוס את אמו, אירנה, מהשלטון, ושלט כשליט יחיד. שלטונו של קונסטנטינוס הסתיים באוגוסט 797 כאשר אירנה ביצעה הפיכה כנגדו ותפסה את השלטון, ובפקודתה הוא עוור והוגלה. אירנה המשיכה לשלוט בבלעדיות כקיסרית עד להפיכה נגדה באוקטובר 802.{{הערה|Kriszta Kotsis, “Defining Female Authority in Eighth-Century Byzantium: The Numismatic Images of the Empress Irene (797-802)”, Journal of Late Antiquity 5 (Spring 2012), p. 186.}}

מעט מאוד ידוע על אירנה לפני שהיא הגיעה לחצר המלכות. ההיסטוריון הביזנטי בן התקופה, [[תאופנס המוודה|תאופנס]], מתעד שאירנה הגיעה מ[[אתונה]] לביזנטיון בראשון לנובמבר 769, התארסה עם לאו בשלישי לנובמבר, ובשבע-עשרה לדצמבר נישאה וקיבלה את התואר "קיסרית" (Basilissa).{{הערה| Judith Herrin, Women in Purple: Rulers of Medieval Byzantium (Princeton, N.J.: Princeton University Press, 2001) p. 52 and p .59.}} בשעת הנישואין לאו ואירנה עוד היו בנערותם,‏{{הערה|Judith Herrin, Unrivalled Influence: Women and Empire in Byzantium (Princeton, N.J.: Princeton University Press, 2013) p. 197.}} ושלושה עשר חודשים לאחר הנישואין אירנה ילדה. כיוון שליאו היה כמעט בן עשרים בחתונה, אפשר להניח שאירנה הייתה לפחות בת ארבע-עשרה, ולכן כנראה היא נולדה בין 750 ל-755.{{הערה|Herrin, Women in Purple, p. 57}} אירנה באה ממשפחת סרנדרפיכיס היוונית (sarandapechys), אך לא ידוע דבר על הוריה מלבד טענתה של אירנה שהיא יתומה.{{הערה|Herrin, Women in Purple, p.55}} הבחירה באירנה כשידוך ללאו נבעה כנראה מתוך רצון לחזק את האחיזה הביזנטית במחוז היווני [[הלס]] על ידי קשרי נישואין עם משפחת אצולה מקומית, ועל ידי כך גם לקדם את התנצרותם של השבטים [[סלאבים|הסלבים]] במחוז.‏{{הערה|Herrin, Women in Purple, pp. 56-57}} בארבע-עשרה לינואר שנת 771 אירנה ילדה את בנה קונסטנטינוס השישי,{{הערה|Herrin, Women in Purple, p. 65}} ובאוגוסט 775 הקיסר [[קונסטנטינוס החמישי]] נפטר, ולאו, בנו של קונסטנטינוס החמישי, עלה לשלטון.{{הערה|Herrin, Women in Purple, p. 67}}

בארבע-עשרה לאפריל 776, לאו הכתיר את בנו קונסטנטינוס השישי ל[[קיסר-שותף]],{{הערה|Herrin, Women in Purple, p. 69}} תופעה נפוצה בביזנטיון בה מכתירים את יורש העצר בעודו ילד לקיסר, כדי להבטיח שאכן הוא יעלה לשלטון בבוא העת.‏{{הערה|שם=Herrin,195|1=Herrin, Unrivalled Influence, p. 195}} שלטונו של לאו נמשך עד לפטירתו בשנת 780, כנראה מתוצאה של חבישת כתר אשר גרם לזיהום בראשו והביא למותו (אם כי נסיבות מותו עדיין נתונות במחלוקת).‏{{הערה|Herrin, Women in Purple, p. 75}} עם מותו של ליאו ב-780 אירנה מתמנה להיות ה[[עוצר (שליט)|עוצרת]] בשמו של קונסטנטינוס הקטן שהיה בן תשע בלבד,‏{{הערה|שם=Herrin,198|1=Herrin, Unrivalled Influence, p. 198}} נוהל מקובל שבו אלמנת הקיסר מתמנה לעוצרת עד שיגיע בנה לבגרות ויוכל לרשת את הכס.{{הערה|שם=Herrin, Unrivalled Influence, p. 195}}

עם הפיכתה לעוצרת ניצבו בפני אירנה אתגרים רבים. מיד לאחר מותו של לאו התרחש ניסיון הפיכה מצד אחיו למחצה אך הוא סוכל, והקושרים נענשו והוגלו.{{הערה|Herrin, Women in Purple, p. 76}} כדי לבסס את שלטונה אירנה השאירה בעמדות מפתח רבים מנושאי המשרות ששירתו בתקופתו של בעלה המנוח לאו,{{הערה|שם=Herrin,199|1=Herrin, Unrivalled Influence, p. 199}} אך גם העלתה לתפקידים בכירים [[סריס|סריסים]]ים רבים מאנשי שלומה.{{הערה|שם=Herrin, Unrivalled Influence, p. 198}} בשנת 781 אירנה מנסה להשיא את קונסטנטינוס לבתו של [[קרל הגדול]], [[רוטרודיס]].{{הערה|Herrin, Women in Purple, p. 78}} ניסיון זה לקשור קשרי נישואין בין משפחות האצולה הפרנקיות והביזנטיות זה אינו חסר תקדים, שהרי כבר [[פפין הגוץ]], אביו של קרל הגדול, ניסה להשיא את בתו, [[גיזלה]], לקונסטנטינוס החמישי.{{הערה|אורה לימור ויצחק חן, ראשיתה של אירופה: מערב אירופה בימי הביניים המוקדמים כרך ב ממלכת הפרנקים (תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 2003) עמ' 139}} השידוך בין רוטרודיס לבין קונסטנטינוס השישי עולה על שרטון כפי שמצוין בהמשך.

אירנה ידועה בעיקר מתקופת העצרות על המהפכה הדתית שחוללה בשאלת ה[[איקונין|איקונות]]. איקונות הן תמונות של [[קדוש (נצרות)|קדושים נוצריים]] דרכן המאמין יוצר חיבור רוחני לדמות הקדוש. האיקונות הוצאו מחוץ לחוק ב-726 על ידי סביו של לאו הרביעי, [[לאו השלישי (קיסר)|לאו השלישי]],{{הערה|Carolyn L. Connor, Women of Byzantium (New Haven and London: Yale University Press, 2004) p. 160}} שהנהיג מדיניות של רדיפת המאמינים באיקונות המכונה [[איקונוקלזם]] (ניתוץ האיקונות).{{הערה|לימור וחן, ראשיתה של אירופה כרך ב, עמ' 138.}} האיקונוקלזם יצר ניתוק וסכסוך בין הכנסייה הביזנטית לכנסיות של [[רומא]] ו[[ירושלים]],{{הערה|Herrin, Unrivalled Influence, p. 197}} ולכן כשאירנה הפכה לעוצרת הכנסייה הביזנטית מובדלת משאר העולם הנוצרי ומפולגת בתוך עצמה.{{הערה|Herrin, Unrivalled Influence, p. 197.}}

בקיץ 784 ה[[פטריארך]] של [[קונסטנטינופול]], [[פאול (פטריארך ביזנטי)|פאול]], נפל למשכב, וזמן קצר לפני מותו הוא הודה בפני אירנה שלמרות עמדתו הרשמית הוא מתנגד לאיקונוקלזם. פאול ביקש ממנה לכנס וועידה כנסייתית בינלאומית שתכיר מחדש בלגיטימיות של העמדה האיקונופילית (האוהדת את האיקונות).{{הערה|Herrin, Women in Purple, pp. 83-84}} בדצמבר 784 אירנה ממנה את מקורבה, [[תארסיוס]], לפטריארך של קונסטנטינופול{{הערה|Herrin, Women in Purple, p. 84}} ומארגנת וועידה כנסייתית שתוכננה לספטמבר 786 שמטרתה לבטל את העמדה הרשמית האיקונוקלסטית.{{הערה|שם=Herrin,86|1=Herrin, Women in Purple, p. 86}} כינוס הוועדה עלה על שרטון כאשר חיילים אשר האמינו באיקונוקלזם איימו על חייו של הפטריארך,{{הערה|שם=Herrin, Women in Purple, p. 86}} ועל כן אירנה מינתה מפקדי צבא חדשים הנאמנים לה, ובמאי 787 שלחה הזמנות לכינוס שני של הוועידה ב[[ניקיאה]] שב[[אסיה הקטנה]].{{הערה|Herrin, Women in Purple, p. 87}} הוועידה שהתכנסה, המכונה [[ועידת ניקיאה השנייה|הוועידה האויקומנית השביעית]], מגנה את האיקונוקלזם ומתירה מחדש את האיקונות.{{הערה|לימור וחן, ראשיתה של אירופה כרך ב, עמ' 140}}

לאחר הוועידה הכנסייתית יחסי החוץ של אירנה עם קרל הגדול משתנים לרעה בעקבות כיבושיו של קרל בדרום [[איטליה]].{{הערה|שם=Herrin,91|1=Herrin, Women in Purple, p. 91}} בעקבות זאת, אירנה מבטלת את אירוסי בנה קונסטנטינוס עם בתו של קרל, רוטרודיוס, ובנובמבר 788 קונסטנטינוס מתחתן עם אישה בשם מריה.{{הערה|שם=Herrin, Women in Purple, p. 91}} זאת ועוד, אירנה שולחת כוחות צבאיים כנגד קרל ב-789 אך נוחלת תבוסה.{{הערה|שם=Herrin, Women in Purple, p. 91}} תבוסה זאת של אירנה ובנוסף הפסדים צבאיים שהיא נחלה מול ה[[בולגרים (עם סלאבי)|בולגרים]] וה[[ערבים]] הכינו את הקרקע לעלייתו לשלטון של קונסטנטינוס השישי.{{הערה|92-Herrin, Women in Purple, p. 91}}

ב-790 קונסטנטינוס כבר בן תשע-עשרה ובשל לשלטון, והוא "נמרץ ומאוד מוכשר"{{הערה|שם=Herrin,92|1=Herrin, Women in Purple, p. 92}} כדברי תאופנס. הוא מנסה להדיח סריס בכיר המקורב לאירנה אך נכשל.{{הערה|שם=Herrin, Women in Purple, p. 92}} הניסיון הזה יוצר תגובה חזקה בקרב חיילים רבים שתומכים בקונסטנטינוס ובתגובה נשבעים אמונים לו בלבד ולא לאמו.{{הערה|שם=Herrin,93|1=Herrin, Women in Purple, p. 93}} אירנה חוששת מ[[מלחמת אזרחים]] ולכן היא פורשת מהשלטון, ובאוקטובר 790 קונסטנטינוס מוכר כשליט היחיד של ביזנטיון.{{הערה|שם=Herrin, Women in Purple, p. 93}} עם עלייתו לשלטון יחיד, קונסטנטינוס מגלה את סריסי החצר, ואת אמו אירנה הוא כולא בארמון [[אלתריוס]] (Ελευθέριος){{הערה|שם=Herrin, Unrivalled Influence, p. 199}} עד לינואר 792.{{הערה|שם=Herrin,94|1=Herrin, Women in Purple, p. 94}}

בשנת 791 קונסטנטינוס מפסיד בקרבות מול הבולגרים והערבים,{{הערה|שם=Herrin, Women in Purple, p. 94}} ובנוסף נוחל תבוסה משפילה לבולגרים ביולי 792.{{הערה|שם=Herrin,95|1=Herrin, Women in Purple, p. 95}} בעקבות תבוסות אלו קונסטנטינוס נאלץ להתמודד עם מרידות צבאיות.{{הערה|שם=Herrin, Women in Purple, p. 95}} גם בחייו האישיים קונסטנטינוס לא רווה נחת – הוא מואס באשתו מריה, ובינואר 795 הוא כופה עליה להיות [[נזירה]] ודה פקטו מתגרש ממנה, ללא כל בסיס חוקי למעשיו.{{הערה|Herrin, Women in Purple, p. 96,

בספטמבר 795 הוא מתחתן מחדש, אך מכיוון שגירושיו ממריה לא היו מבוססים כדבעי, אנשי כנסייה רבים מתנגדים לנישואין אלו ורואים בהם [[ניאוף]].{{הערה|Herrin, Women in Purple, p. 97}} על רקע החולשה של קונסטנטינוס, ב-796 אירנה משחדת אנשי צבא רבים שיעברו לצידה.{{הערה|Herrin, Women in Purple, p. 98}} באוגוסט 797 קונסטנטינוס מבין שאין לו עוד תומכים בחצר והוא בסכנה, על כן הוא מנסה להימלט אך הוא נתפס, וב-19 לאוגוסטבאוגוסט אירנה מצווה לעוור את בנה, את קונסטנטינוס.{{הערה|Herrin, Women in Purple, p. 99}}

ב-797 אירנה הופכת להיות השליטה היחידה של ביזנטיון. היא מטביעה [[מטבע|מטבעות]]ות הנושאים את דיוקנה,{{הערה|Herrin, Women in Purple, p. 100}} ומחוקקת חוקים חדשים.{{הערה|Herrin, Unrivalled Influence, p. 200}} אירנה מנסה לשקם את יחסי החוץ של ביזנטיון, וב-798 היא שולחת משלחות שלום לפרנקים ולערבים. הערבים לא מעוניינים בהפסקת אש אך קרל הגדול מקבל את הצעת השלום.{{הערה|Herrin, Women in Purple, p. 114}} במאי 799 אירנה נעשית חולה, ובגלל הסיכוי שמא היא תמות נוצר קונפליקט ירושה בין שני סריסים בכירים, [[סטוורקיוס]] (Σταυράκιος) ו[[אאטיוס (סריס)|אאטיוס]] (Ἀέτιος), שמנסים לקדם כל אחד את מקורביו כיורשי הכס לאחר מותה.{{הערה|שם=Herrin,117|1=Herrin, Women in Purple, p. 117}} המאבק בין השניים מגיע לקיצו עם מותו של סטוורקיוס ביוני 799 והחלמתה של אירנה, אך עדיין אירנה איבדה שליטה על אאטיוס שממשיך לקדם מקורבים לו לתפקידי מפתח.{{הערה|שם=Herrin, Women in Purple, p. 117}}

על רקע הפולמוס סביב היורש של אירנה לאור בריאותה הלקויה, התרחשו ניסיונות חיתון בין קרל הגדול לבין אירנה. אין הוכחה מהמקורות ההיסטוריים על כך שאירנה יזמה הצעה שכזאת. הרמז היחיד לכך הוא טקסט לטיני קצר, שמתאר משלחת ביזנטית שמגיעה לחצר הפרנקית ומציעה "למסור את האימפריה לקרל",{{הערה|שם=Herrin, Women in Purple, p. 117}} מסר שאפשר לפרשו בדרכים שונות. לעומת זאת, מהצד של קרל הגיעה משלחת פרנקית לביזנטיון ב-802 שדנה באפשרות הנישואין בין השניים.{{הערה|איינהרד, חיי קרל הגדול. מלטינית: יצחק חן (רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2005) עמ' 69 הערה 151}} אאטיוס שצבר כוח רב, מודאג מהנישואין האפשריים בין קרל לאירנה ומכך שאירנה לא הכריזה על יורש, ולכן הוא משכנע את שר האוצר, [[ניקופורוס]] (Νικηφόρος), למרוד.{{הערה|Herrin, Women in Purple, p. 126}} באוקטובר 802 ניקופורוס מבצע הפיכה ומוכתר לקיסר,{{הערה| Herrin, Women in Purple, p. 126}} ובנובמבר 802 אירנה מוגלית לאי [[לסבוס]] עד לפטירתה שמונה חודשים אחר כך ב-803.{{הערה|Herrin, Women in Purple, p. 127}}