ספנסר פרסיבל – הבדלי גרסאות

אביו של פרסיבל, שהיה יועץ פוליטי ל[[פרדריק, נסיך ויילס]] ול[[ג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת|מלך ג'ורג' השלישי]], שירת זמן קצר בקבינט כלורד הראשון של [[האדמירליות]]. שנות ילדותו הראשונות של ספנסר פרסיבל עברו עליו בצ'ארלטון (Charlton) שב[[לונדון]]. אביו מת בהיותו בן שמונה. פרסיבל למד בבית הספר הארו, שם היה תלמיד ממושמע ושקדן. בבית ספר זה הוא החל לגלות עניין ב[[אוונגליזם]] [[הכנסייה האנגליקנית|אנגליקני]] ויצר ידידות שתמשך כל חייו עם דאדלי ריידר (Dudley Ryder). לאחר חמש שנות לימודים בהארו הוא הלך בעקבות אחיו הגדול צ'ארלס והמשיך בלימודיו ב[[טריניטי קולג' (קיימברידג')|טריניטי קולג']] שב[[קיימברידג']], שם זכה בתחרות דקלום וסיים את לימודיו ב-[[1782]].

ב-[[1796]] מת דודו של פרסיבל, רוזן נורת'האמפטון השמיני. בן דודו של פרסיבל שהיה חבר פרלמנט מטעם מחוז הבחירה של נורת'האמפטון, ירש את תואר האצולה של אביו ואת מושבו ב[[בית הלורדים]]. פרסיבל קיבל את ההצעה להתמודד במקומו על המושב בבית הנבחרים. בבחירות שהתקיימו במאי הוא נבחר ללא מתחרים, אך כמה שבועות לאחר מכן הוא נאלץ להגן על כסאו בבחירות כלליות. לאחר מערכת בחירות לא קלה זכה פרסיבל לייצג את המחוז עד יום מותו 16 שנים מאוחר יותר.

כשתפס פריסבל את מושבו בבית הנבחרים בספטמבר, כבר היו דעותיו הפוליטיות מגובשות. בביוגרפיה שלו נכתב ש"הוא היה בעד חוקה ובעד פיט ונגד [[צ'ארלס ג'יימס פוקס]] ונגד צרפת". במושב הפרלמנט של 1796-17971796–1797 הוא נשא כמה נאומים, שאותם תמיד קרא מן הכתב. כישורי הנאום שלו התפתחו בהיותו חבר באגודת וויכוחים בהיותו סטודנט למשפטים. במהלך פגרת הפרלמנט של קיץ [[1797]] הוא שימש כתובע בכיר במשפט הכתר נגד ג'ון בינס (John Binns) בעוון הסתה.

לאחר מותו של פיט הבן בינואר [[1806]], תרם פרסיבל 1000 ליש"ט לכיסוי חובותיו, זאת למרותאף על פי שמצבו הכלכלי לא היה שפיר (באותה עת הוא כבר היה אב ל-11 ילדים). הוא התפטר מתפקידו כתובע כללי וסירב להצטרף לממשלתו של [[ויליאם גרנוויל]] כל עוד פוקס היה חבר בה. תחת זאת הוא נעשה מנהיגם של חסידיו של פיט באופוזיציה.

בתקופת שיבתו באופוזיציה שימשו כישוריו המשפטיים של פרסיבל להגן על הנסיכה קרוליין, אשתו בנפרד של [[ג'ורג' הרביעי, מלך הממלכה המאוחדת|הנסיך מויילס]]. הנסיכה הואשמה בלידת בן בלתי חוקי והנסיך מויילס הורה על פתיחה בחקירה, מתוך תקווה להשיג עדויות שיאפשרו לו להתגרש ממנה. החקירה הממשלתית העלתה כי להאשמה המרכזית אין ביסוס (הילד נשוא החקירה בכלל אומץ על ידי הנסיכה), אך נמתחה ביקורת על התנהגותה. האופוזיציה עמדה לצדה ופרסיבל שימש כיועצה ושיגר למלך ג'ורג' השלישי מכתב בן 156 עמודים להגנתה. מסמך זה, שכונה על ידי הביוגרף של פריסבל בשם "הספר" (The Book), תואר כ"תוצר המשפטי המשמעותי בקריירה המשפטית שלו". כאשר סירב המלך לאפשר לקרוליין לשוב לחצר המלכות, איים פריסבל לפרסם אותו. אך כאשר נפלה ממשלתו של גרנוויל, שוב על רקע חילוקי דעות עם המלך על מתן שוויון זכויות לקתולים, לפני שסיפק בידו לפרסם את המסמך, כעת כחבר הממשלה החדשה, הגיש פרסיבל לקבינט מזכר, בו מנוקה קרוליין מכל ההאשמות והמליץ לאפשר לחזור לה לחצר המלכות. כסף ממשלתי רב הוצא על קנייה מחדש של הספרים והם הועלו באש, אך כמה עותקים שרדו והספר פורסם זמן קצר לאחר מותו של פרסיבל.

אחת ממשימותיו הראשונות של פרסיבל כשר האוצר, הייתה להאריך את תוקפם של הצווים שהוצאו על ידי הממשלה הקודמת, שנועדו להגביל את הסחר של המדינות הניטראליות עם צרפת, כתגובה ל[[אמברגו]] שהטיל [[נפוליאון]] על הסחר הבריטי. הוא גם היה אחראי על הבטחת המשך אישורו של החוק לאיסור על סחר עבדים שחוקק ביוזמתו של [[ויליאם וילברפורס]], שעדיין היה בשלבים האחרונים של אישורו בבית הלורדים כאשר נפלה הממשלה הקודמת, ומנע את נפילתו של החוק בין שתי הממשלות. פרסיבל היה בין מייסדיו של המכון האפריקאי (African Institute) שנוסד באפריל [[1807]] ושימש ככלב השמירה של החוק לאיסור עבדות.

כשר האוצר, גייס פריסבל כספים למימון המלחמות נגד נפוליאון. הוא הצליח לעשות כן בתקציבים שהגיש ב-[[1808]] וב-[[1809]] מבלי להעלות את המסים ועל ידי גיוס הלוואות בעלויות סבירות. כמנהיג בית הנבחרים היה עליו להתמודד עם התנגדות חזקה, שאתגרה את הממשלה בסוגיות של ניהול המלחמה, שוויון הזכויות לקתולים, שחיתות ורפורמות פרלמנטריות. פרסיבל הגן בהצלחה על המפקד העליון של הצבא, הדוכס מיורק, כנגד האשמות שהוטחו נגדו על שחיתות כאשר פילגשו לשעבר, מרי אן קלארק הואשמה במעשי שחיתות שביצעה בידיעתו. למרותאף על פי שהפרלמנט הצביע בעד זיכויו של הדוכס מההאשמה המרכזית, נמתחה ביקורת על תפקודו ובעצתו של פרסיבל הוא התפטר.

ב-[[1809]] חגג [[ג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת|המלך ג'ורג' השלישי]] יובל שנים לעלייתו לכס המלכות. בסתיו שלאחר מכן הוא החל להראות סימנים שמחלתו שלקה בה ב-[[1788]] מתעוררת שנית. האפשרות לחזור לשלטון [[עוצר (שליט)|עוצרות]] לא קסמה לפרסיבל, שכן הנסיך מויילס, המועמד להיות עוצר, היה אוהד של הוויגים ונטר טינה לפרסיבל על התמיכה שהעניק בזמנו זה האחרון לנסיכה קרוליין. פעמיים התפזר הפרלמנט בנובמבר [[1810]] לאחר שרופאי המלך נתנו תחזית אופטימית בנוגע להחלמתו של המלך. בדצמבר שמעו ועדות נבחרות מטעם שני בתי הפרלמנט דיווחים מהרופאים ובסופו של דבר כתב פרסיבל לנסיך מויילס שהוא מתכנן להגיש חוק עוצרות. כמו בחוק שהוגש ב-[[1788]], היו גם בזה החדש מגבלות על כוחו של העוצר. הוא היה מוגבל באפשרות להעניק תוארי אצולה וסמכותו למנות אישים למשרות ולהעניק הקצבות כספיות הייתה מוגבלת לשנה. כמו כן הייתה המלכה אחראית על הטיפול במלך ורכושו הפרטי של המלך היה מנוהל על ידי נאמנים.

המגבלות על סמכויותיו של העוצר פגו בפברואר [[1812]]. המלך עדיין לא הראה סימנים להחלמה הולכת וקרבה והנסיך החליט, לאחר ניסיון בלתי מוצלח לשכנע את גריי ואת גרנוויל להצטרף לממשלה, להותיר את פרסיבל ואת שריו בתפקידם. שר החוץ ריצ'רד ולסלי התפטר מתפקידו לאחר שהסתכסך עם הנסיך והוחלף בלורד קסלרי. בינתיים, החלה האופוזיציה במתקפה על [[דבר המלך במועצה]] שגרם למשבר ביחסים עם [[ארצות הברית]] ולעליית האבטלה בבריטניה. מהומות פרצו במרכז אנגליה ובצפונה ודוכאו בתקיפות. דרישה להקים ועדה שתדון בנושא נפלה בבית הנבחרים, אך לאחר לחץ כבד מחוגי התעשיינים, הסכימה הממשלה להקים וועדה משותפת לשני בתי הפרלמנט, שתדון בהשפעת הצווים על התעשייה והמסחר. הוועדה החלה בדיוניה בראשית מאי [[1812]].

[[תמונהקובץ:Assassination_of_Spencer_Perceval.jpg|שמאל|ממוזער|300px|ההתנקשות בספנסר פרסיבל]]

ב-[[11 במאי]] [[1812]], בשעה 17:15, עשה פרסיבל את דרכו לדיון בנוגע לדבר המלך במועצה. עם כניסתו למבואה של בית הנבחרים, ניגש אליו אדם, שלף אקדח וירה בחזהו. פרסיבל נפל ארצה לאחר שהשמיע משהו שנשמע כמו "רצח" או "הו אלי". היו אלה מילותיו האחרונות. כאשר נשאו אותו לחדר הסמוך בו הוא הושכב על שולחן, הוא כבר היה חסר הכרה, למרותאף על פי שעדיין היה לו דופק קלוש. עם הגעתו של רופא דקות ספורות לאחר מכן, הדופק כבר נפסק ופרסיבל הוכרז כמת.

באופן מוזר, ב-[[1997]], כאשר התמודד הנרי בלינגהם, שבאופן כלשהו הוא מקושר משפחתית לרוצח, על מושב בפרלמנט, הוא הפסיד במירוץ. ניתן לזקוף את הפסדו בהפרש של 1339 קולות בלבד ל-2923 הקולות שקיבל אחד המועמדים האחרים לתפקיד בשם רוג'ר פרסיבל, שככול הנראה הוא צאצא של ספנסר פרסיבל.{{הערה|1=[http://news.bbc.co.uk/2/hi/uk_news/politics/8375544.stm Parkinson, Justin (2009-11-26). "The MP whose ancestor killed the prime minister". BBC News]}}

ספנסר פרסיבל היה אדם קטן קומה, רזה וחיוור, שתמיד היה לבוש בשחור. לורד אלדון כינה אותו "פ' הקטן" ("Little P"). הוא מעולם לא צויר בדיוקן בקנה מידה מלא. תמונותיו צוירו כמיניאטורות או היו מבוססות על [[מסכת מוות|מסכת המוות]] שלו. לעתים מתייחסים אליו כאחד מראשי הממשלה הנשכחים של בריטניה והוא זכור רק בזכות האופן שסיים את חייו. למרותאף על פי שהוא לא נחשב למנהיג מעורר השראה, הוא נתפס בדרך כלל כאדם מסור, חרוץ ובעל עקרונות שכראשה של ממשלה חלשה הנהיג את המדינה בזמנים קשים. חבר פרלמנט בן זמנו, [[הנרי גרטן]] השתמש באנלוגיה מתחום הימאות כדי לתאר את פרסיבל: "הוא לא היה [[אוניית קו]], אך הוא נשא עליו תותחים רבים, הוא היה בנוי היטב ועמד בכל הסערות". הביוגרף המודרני של פרסיבל תיאר אותו כ"מבשר התקופה הוויקטוריאנית".