קליגרפיה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
|||
שורה 1:
[[
'''קליגרפיה''', או '''כתיבה תמה''', היא [[אמנות]] ה[[כתיבה]] הקישוטית. מקור המילה ב[[יוונית]] - '''קאלוס''' (καλλος) "יופי", '''גראפוס''' (γραφος) "כתיבה".
יש להבדיל בין קליגרפיה לבין [[אפיגרפיה]] (חקר תחריטי סימנים ואותיות ב[[מתכת]] או [[סלע|אבן]]) או [[פלאוגרפיה]] (חקר [[כתב יד (יצירה)|כתבי יד]] עתיקים).
==קליגרפיה במזרח הרחוק==
[[
קליגרפיה היא תחום חשוב ועתיק יומין באמנות [[מזרח אסיה]] ונפוצה ב[[סין]] גם כיום. היא נחשבת לצורת ה[[ציור]] המעודנת ביותר והשפיעה על סגנונות אמנותיים מזרח אסייתיים אחרים, למשל, '''סוּמי אֵה''' - סגנון צביעה סיני ו[[יפן|יפני]]. למרות שנעשה בה שימוש ב[[כתב סיני|אותיות סיניות]] אין צורך לדעת [[שפות סיניות|סינית]] כדי להעריך את יופיה - זוהי [[אמנות מופשטת]]. קליגרפיה מזרח אסייתית עושה שימוש ב[[מכחול]] לכתיבת סימנים סיניים
{|
|-
!
|-
! תרגום
שורה 30:
==קליגרפיה באסלאם==
[[
קליגרפיה [[ערבית]]/[[פרסית]] עוסקת בעיטורים [[גאומטריה|גאומטריים]] ([[ערבסקה|ערבסקות]]) על קירות ותקרות [[מסגד
מכיוון שהאסלאם הונחל לאנושות בשפה הערבית - השפה והכתב הערבי מקודשים. מכאן ברורה חשיבות אמנות הקליגרפיה כאמנות מקודשת. בתפיסה המוסלמית כל מעשה כתיבה מקביל לעבודתו של סופר סת"ם ביהדות.
הקליגרפיה באמנות המוסלמית התפתחה במקביל לשפה הערבית ודת ה[[אסלאם]]. [[הקוראן]] היווה מרכיב חשוב בהתפתחות השפה הערבית ולפיכך גם בהתפתחותה של הקליגרפיה. בעולם האסלאם קיימת מסורת קליגרפית עשירה, שעליה מסתמכים אמנים בני-זמננו בעבודתם.
שורה 44:
==קליגרפיה בעולם המערבי==
[[
קליגרפיה מערבית עוסקת בעיקר ב[[אלפבית לטיני|אלפבית הלטיני]] אך גם, במידה פחותה, ב[[אלפבית יווני|יווני]] ו[[אלפבית קירילי|קירילי]].
גרסאות קדומות ל[[אלפבית]] החלו להתפתח בסביבות [[3000 לפנה"ס]] ובהמשך התפתחו האותיות הלטיניות מאותיות יווניות - תחילה בצורתן ה"גדולה" וההמשך התפתחותן לאותיות ה"קטנות" (בתקופתו של [[קרל הגדול]], [[קיסר (תואר)|קיסר]] [[האימפריה הרומית הקדושה]]). גליונות [[פפירוס]] ארוכים הוחלפו בידי הרומאים ב[[ספר
ה[[נצרות]] דירבנה את התפתחות הכתיבה על ידי עידוד העתקתם של ספרי [[תנ"ך]] ו[[כתבי קודש]] אחרים. בתקופה שבין [[המאה ה-7|המאה השביעית]] ל[[המאה ה-9|מאה התשיעית]] ראתה [[אירופה]] פריחה חדשה בתפוצתם של כתבי-דת לטיניים מאויירים ומעוטרים (לדוגמה - קובץ [[בשורות לינדיספארן]]). הקיסר קרל הגדול זימן אליו את אלקווין (Alcuin) - ראש המנזר של [[יורק]], אנגליה - לבירתו ב[[אאכן]] במטרה לעודד כתיבה מסוגננת. אלקווין ביצע רוויזיה גדולה בכל סגנונות הכתיבה והטקסטים ובסופה פיתח '''יד''' (hand - ביטוי שמשמעותו סגנון קליגרפי) חדשה וקרא לה על שם פטרונו - [[המינוסקול הקרולינגי]]. ב[[אירלנד]], [[סקוטלנד]] ושאר תפוצות [[קלטים|קלטיות]] באירופה כתבו הנזירים ב'''אותיות אוּנקִייליוֹת''' (Uncial). ב[[המאה ה-12|מאה ה-12]] הופיע '''[[אותיות גותיות|הכתב הגותי]]''' (להבדיל מ[[אלפבית גותי]]) שנקרא גם "אות שחורה" (Blackletter). [[איטליה]] תרמה את כתיב צ'נסרי (Chancery) ו''הכתב הנטוי'' (Italic).
שורה 63:
בעיצוב: הנה דוגמה הממחישה את השימוש בקליגרפיה לצורכי טיפוגרפיה, גופן "'''גוטמן קליגרפי'''":
[[
==ראו גם==
|