מזג – הבדלי גרסאות

החוקרים ערכו [[מחקר אורך]] שארך עשרים שנה, וכללו בו [[מדגם]] של 141 תינוקות. באמצעות [[ראיון עומק|ראיונות]] עם הורים ומורים ו[[תצפית (מדע)|תצפיות]] על הילדים, הסיקו החוקרים כי קיימים תשעה ממדים, מולדים וביולוגים ברובם, הקובעים את ההבדלים בין התינוקות והילדים מבחינת המזג שלהם. ממדים אלו נשארים יציבים יחסית במהלך חייו של הילד, אם כי מדי פעם הם בולטים יותר ופחות, בהתאם לסיטואציה. באמצעות ממדים אלו חילקו החוקרים את הילדים במדגם לשלושה סוגי מזג – קל, קשה ומתחמם לאט. לטענתם, סוג המזג עשוי לנבא את ההתנהגות בבגרות; למשל – 70% מבעלי המזג הקשה גילו בהתבגרותם בעיות התנהגות, לעומת 18% מבעלי המזג הקל.

 

 

לפיכך, כפי שעולה מממצאי מחקרים בעשורים האחרונים, נראה כי המזג לא נשאר קבוע עם השנים, אלא מתפתח תוך כדי יחסי הגומלין עם הסביבה, במעין "[[מעגל קסמים]]" של השפעות הדדיות בין הילד לסביבה. לדוגמה, תינוק עם מזג קשה, שמרבה לבכות ולהתרגז, עשוי לגרום להוריו לחוש [[תסכול]] רב, עד שכל התקרבות שלהם אליו תלווה ב[[כעס]] וב[[חרדה]] רבה; בתגובה, עלול התינוק לחוות התייחסות זו כתחושת דחייה מהוריו הכועסים, ולכן אי השקט והעצבנות שלו יגברו, דבר שעלול לגרום לתסכול רב עוד יותר אצל הוריו, וכך הלאה. לעומת זאת, הבנת קשיי הילד בעל המזג הקשה, והתאמת ההתייחסות אליו תוך הבנת צרכיו, ללא פרשנות של דחייה וכעס, עשויים למתן את ההתנהגויות חסרות השקט, ובמקביל לסייע לו לכוון ולתעל אותן לאפשרויות פעולה אפקטיביות יותר ומתאימות לאופיו (למשל, לספק לו סביבה פעלתנית).